|
האוטובוס חלף בתחנה, שלא כגרסת התובע [צילום אילוסטרציה: אתר אגד]
|
|
|
|
|
|
צביקה אוהל תבע את אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים בגין איחור של אוטובוס. לדבריו, ביום: 25.12.2008 לא הגיע למסיבת בת מצווה של אחייניתו שנערכה בעיר באר-שבע, משום שאוטובוס של הנתבעת בושש להגיע.
לטענתו, המתין לקו 446 היוצא מירושלים לבאר-שבע ועובר בדרכו, בין השאר, במחלף הראל. לטענתו, המתין במחלף הראל החל מהשעה 15:30 ועד סמוך לשעה 17:00 ומשנואש להמשיך ולהמתין, חזר לביתו מאוכזב.
השופטת תמר בר-אשר צבן שמעה את נהג האוטובוס, עיינה בראיות של אגד ובמסמכים שצורפו והגיעה למסקנה שלא זו בלבד שאוהל לא הוכיח את תביעתו, אלא שהיא נסתרה בראיותיה של אגד. נהג האוטובוס טען שיצא מהתחנה המרכזית בירושלים באיחור של חמש דקות, בשעה 15:35, איחר להגיע אל מחלף הראל והגיע לשם רק בשעה 16:03 ועצר בתחנה לאיסוף נוסעים. "האיחור נבע מעומס תנועה רב שנגרם מסיבות שונות ובין השאר, עומס תנועה בשעות אחר-הצהריים של יום חמישי ביציאה מירושלים, וסגירת אזור גשר המיתרים בכניסה לעיר בין השעות 15:00 ל-15:30 וגודש תנועה רב שנוצר לאחר פתיחת המעבר במקום".
גרסתו של הנהג נתמכה בדיסקת הטכוגרף שממנה ניתן היה ללמוד מתי בדיוק יצא האוטובוס לדרכו ומתי עצר. השופטת הדגישה שהיא יודעת לקרוא דיסקות טכוגרף, ונתמכה בצילום של ה-GPS שהראה באיזו שעה חלף האוטובוס במחלף הראל.
השופטת: הנוסע חטא לאמת
בפסק הדין קבעה השופטת שלאור דבריו המהימנים של הנהג, היא מקבלת את טענת אגד שבשעה 16:03 חלף האוטובוס במחלף הראל.
"בכתב התביעה אומנם כותב התובע כי המתין בתחנה החל מהשעה 15:30 וכי האוטובוס לא הגיע. אולם במכתב שהפנה אל הנתבעת ביום 29/12/2008, אשר לא צורף על-ידי התובע לכתב התביעה, נאמר כי הגיע אל תחנת האוטובוס בשעה 16:00", אמרה השופטת והוסיפה כי "ניתן להניח כי גרסתו במכתב זה, שנכתב סמוך לאירוע, מדויקת מזו שבכתב התביעה ושככל הנראה לא הגיע בדיוק בשעה 16:00 ומכאן, שהחמיץ את האוטובוס שחלף בשעה 16:03. כך גם ניתן להניח כי לא המתין במקום שעה וחצי עד השעה 17:00, אלא המתין זמן קצר יותר, ולכן החמיץ את האוטובוס הנוסף שיצא מירושלים בשעה 16:20 ובשל עומסי התנועה גם הוא חלף בצומת הראל כחצי שעה לאחר יציאתו מירושלים".
השופטת הוסיפה שקשה להשתחרר מן הרושם שאוהל בחר להציג את הנתונים בדרך הנוחה לו, וחטא לאמת. לדבריה, אוהל טען שלאחר חילופי מכתבים קשים בינו לבין אגד, הוצע לו זיכוי בסך 100 שקל בנסיעות באוטובוסים והוא השיב שספק אם לאחר האירוע יסתייע בשירותי הנתבעת. אלא שמהעתק מכתביה של אגד עלה שאוהל קיבל שובר זיכוי לקניית כרטיסי נסיעה בסך של 150 שקל ומימש אותו. "מכל מקום, לאור המסקנה שאליה הגעתי כי התביעה לא הוכחה וכי טענות התובע אף נסתרו, התביעה נדחית. רק לפנים משורת הדין לא יחויב התובע בהוצאות".