בית המשפט המחוזי בירושלים גזר שנתיים מאסר בפועל ושנה וחצי חודשי מאסר על תנאי על ליאור מירו שהורשע כי דקר צעיר סמוך למועדון 'אקו' בבית שמש. שנות המאסר בפועל יחושבו מאז מעצרו של מירו ב-5 בדצמבר 2008.
התקרית אירעה לפני קצת יותר משנה, ב-5 בדצמבר 2008, אז הגיע מירו אל המועדון סמוך לשעה 21:30 תוך הפרת תנאי מעצר-בית שבו הוא היה נתון. ליד המועדון הבחין בשלושה צעירים ממוצא אתיופי, ובהם צעיר בשם אבי מנגיסטו. שני חבריו של מנגיסטו שוחחו ביניהם בשפה האמהרית. מירו סבר כי השניים לועגים לו והתקרב אליהם בניסיון להכותם בידיו. השניים עזבו את המקום ונכנסו בחזרה אל המועדון, שם התיישבו עם אבי מנגיסטו. לאחר זמן קצר ניגש הנאשם אל המקום שבו ישבו מנגיסטו וחבריו. הנאשם נטל בקבוק זכוכית, שבר אותו על מעקה אבן והתקרב לכסאו של מנגיסטו כשהוא אוחז בידו את הבקבוק המשונן. בעומדו מאחורי מנגיסטו אחז הנאשם בראשו של מנגיסטו ונעץ את הבקבוק השבור בצווארו. כתוצאה מן הדקירה נגרם למנגיסטו חתך באורך של שלושה ס"מ ובעומק של ס"מ אחד והוא נזקק לתפירת הפצעים ולשיקום רפואי.
השופט
נעם סולברג קבע בגזר הדין כי מדובר בצעיר הנוטה להתקוטט גם ללא כל עילה ובהיעדר כל הצדקה.
"בהיותו ילד בן 12 נשפט הנאשם על עבֵרות של שימוש ברכב ללא רשות ואיומים. בית המשפט לנוער דן אותו לקנס כספי; בהיותו נער בן 15 נשפט הנאשם על פציעה בנסיבות מחמירות. בית המשפט לנוער דן אותו לשבעה חודשי מאסר בפועל ולארבעה חודשי מאסר-על-תנאי. לאחר שהשתחרר מן הכלא, בהיותו כבן 16, נשפט הנאשם על שימוש ברכב ללא רשות ונדון לעונש של מאסר-על-תנאי; בהיותו בן 17, שוב נשפט הנאשם על עבֵרה של פציעה בנסיבות מחמירות, שמאפייניה היו אלימות, שימוש בנשק קר ואיומים. בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לנוער, גזר על הנאשם שנת מאסר בפועל ושמונה עשרה חודשי מאסר-על-תנאי; את העבֵרה הנדונה בתיק זה, ביצע הנאשם בהיותו כבן 19.5", ציין השופט את ההיסטוריה הארוכה של מירו.
"עינינו הרואות כי עוד מילדותו פורק הנאשם עול. שוב ושוב נענש ועד מהרה חוזר לסורו. הנאשם נוטה להתקוטט, גם בהעדר כל הצדקה, ובאופן תוקפני, אלים ומסוכן. במספר תיקים ניתנו לנאשם גזרי דין קלים, בהתחשב בגילו הצעיר ועל-מנת להמריצו לחזור למוטב. הנאשם לא למד את הלקח", הדגיש.
עם זאת ציין השופט כי עם כל חומרת מעשי-העבירה של הנאשם ומסוכנותם, וחרף ההכרח להטיל עליו עונש כבד בשל המעשה הנדון, ולאור עברו, ראוי הנאשם וראויה משפחתו למידה של רחמים. "אמו חולה מאד; המשפחה מרוכזת בטיפול בה; יש חשש שמא לא תזכה עוד אמו לחיות במחיצתו של בנה לאחר שחרורו מן המאסר; בעבר היה הנאשם עצמו קורבן לאלימות; לטענתו גם באירוע הנוכחי לא היה המעורב היחיד, והוא חשש שמא בני החבורה היריבה שתויים ושמא יפגעו בו".
