בית המשפט המחוזי בירושלים דחה עתירה מנהלית (479/03) שהוגשה על-ידי שני עובדים זרים מהודו, שביקשו למנוע גירושם מהארץ - בעילה שהועלו חשדות נגדם.
העובדים הזרים שהו בארץ והיה ברשותם אשרת "עובד פרטי". במהלך שהותם ועבודתם בארץ, התגבשו נגדם חשדות בדבר ביצוע עבירות של הברחת מסתננים, גביית תשלומים במרמה משוהים בלתי חוקיים, ומעשי אלימות כנגד שוהים בישראל. בעקבות החשדות הללו פנתה משטרת ישראל למשרד החוץ, בבקשה לביטול אשרות השהייה שלהם בארץ. משרד החוץ אישר את ביטול האשרות, והעובדים הזרים פנו בעתירה מנהלית כנגד ההחלטה.
ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה את טיעוני העותרים, שטענו כי הם שוהים בישראל על-פי אשרת שהייה תקפה, וכי לא הורשעו בביצוע העבירות המיוחסות להם. כאמור, ביהמ"ש דחה את העתירה ובפסק הדין קבעה השופטת יהודית צור:
"... בתי המשפט חזרו ופסקו כי מעורבות של אדם בפלילים בתוך ישראל, הינה ללא ספק עניין המצדיק איסור כניסה או הרחקת אדם זר מהארץ. לצורך החלטה בעניין זה, אין הרשות זקוקה להרשעה בבית משפט, ודי בכך שיש בפניה ראיות מינהליות מבוססות המשמשות בסיס להחלטה... במקרה זה היתה בפני הרשות תשתית מספקת של עדויות שנמסרו בזמנים שונים ועל-ידי מספר לא מבוטל של מתלוננים שקשרו את העותרים לביצוע המעשים הפליליים. נראה כי המשטרה לא הזדרזה בעניין זה: אדרבה, מדובר בתלונות ובמידע שהגיע לידיה במהלך תקופה לא קצרה שהלך והצטבר עד כדי תשתית מבוססת שיש בה ראיות מינהליות מספקות לצורך קבלת החלטה מינהלית".
הרשות השופטת במדינה דמוקרטית, פועלת לאור עיקרון שנקרא: "כלל הצדק הטבעי". כלומר, כל אדם הינו בבחינת חף מפשע, עד שלא הוכחה אשמתו. בפסיקה המוזכרת בית המשפט חרג ממנהגו ויצר הבחנה בין ציבור האזרחים לבין ציבור העובדים הזרים בישראל. הבעיה שעומדת בפני העובדים הזרים היא, הזמן שעומד לרשותם בערעור על ההחלטה שניתנה בבית המשפט. מכיוון שרשויות החוק פועלות במהירות לביצוע פסק הדין, ואינן מאפשרות לעובד הזר שנאשם בעבירה, להוכיח את חפותו. שכן שבמרבית המקרים הוא נשלח כבר חזרה אל ארץ מולדתו.
בלשכת עורכי הדין בישראל פועלת ועדת עובדים זרים שבמסגרתה הם פועלים למען הצעות חוק בנושא. לטענם של קן-תור ועו"ד עמית עכו החברים בוועדה, רואים את החשיבות שבריכוז כל החוקים שעוסקים בעובדים הזרים, ומשתייכים לרשויות ומשרדי ממשלה שונים. הם רואים צורך לייצור מספר שינויים בחקיקה הקיימת. למשל: ביטול הסכם כבילה, שנועד לכבול את העובד הזר אל המעסיק בארץ. עובד זר כבול אל מעסיקו, וכל בריחה ממנו נחשבת לעבירה ולאחריה גירוש.
עו"ד קן-תור שוורץ גורסים, כי יש לייצור הבחנה בין סוגים שונים של אשרות שהייה, שכן תחת אותה קטגוריה נמצאים גם: מומחים עולמיים, מרצים, אמנים, ספורטאים, ועוד. לדעתו, יש לאמץ את השיטה הנהוגה בארה"ב, שלפיה ישנם סוגים שונים של אשרות שהייה ועבודה. כלומר, נוצרת הבחנה בין סוגים שונים של אשרות שהייה בהתאם למטרת הביקור. לפי שעה, שני העובדים שבו אל מדינתם ואין באפשרותם לערער על הקביעה של פסק הדין.
