נסים דלל תבע את רן שמואלי בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים, בסכום של 7,200 שקל לאחר שלדבריו, העניק לו שירותי אדריכלות, ולא קיבל תשלום. לטענתו, שמואלי, בעליה של מספרה בירושלים, התקשר עימו בהסכם, לפיו הוא מעוניין בהגדלת שטח המספרה ב-15 מ"ר על-ידי סגירת מרפסת מקורה; חלוקת המספרה והקצאת קטע ממנה לטובת בית קפה וכן רישיון לסגירת חורף בשטח של כ-60 מ"ר.
דלל, עמל לגרסתו על הוצאת היתרי בנייה, פנה לעיריית ירושלים בבקשה להשגת תוכניות היתר בנייה, נפגש עם השכנים על-מנת לשכנעם בסגירת המרפסת והכין סקיצות ממוחשבות. לאחר מכן, פנה עם שמואלי למחלקה לרישוי עסקים בעיריית ירושלים, ושמואלי קיבל הסכמה עקרונית לסגירת המרפסת. דלל התרעם על כך ששמואלי חזר בו מן ההחלטה לסגור את המרפסת וסירב לשלם לו מקדמה של 40%.
שמואלי טען בכתב ההגנה כי פנה לדלל לצורך השגת רישיון להקמת עסק "ופל בר" בשטח המספרה, ולפני כן השניים פנו לעירייה על-מנת לברר האם ניתן לקבל רישיון והתברר שהתשובה שלילית, ולפיכך לא היה הזדקק לשירותיו. לדבריו, הסכים לשלם לדלל עבור הפגישה, לפנים משורת הדין, סך של 200 שקל, אך הוא סירב.
השופט
כרמי מוסק דחה את התביעה לאחר שהעדיף את גרסת שמואלי על פני גרסתו של דלל. לדבריו, גרסתו של דלל אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם אומד דעתו של שמואלי, שרצה לשכור את שירותיו לצורך הוצאת היתר בנייה למרפסת, ומשלא ניתן לו רישיון לעסק נוסף - לא היה טעם בהיתר בנייה או בכל אישור אחר.
"במצב דברים זה", אמר השופט, "שוכנעתי כי הנתבע לא שכר את שירותיו של התובע, הגם שהתובע לא ביצע את העבודה, שלטענתו, שכר הנתבע את שירותיו (השגת היתרי בנייה) ומשכך אין הוא זכאי לתשלום". דלל חויב לשלם לשמואלי הוצאות בסכום של 500 שקל.
