עיקול נכסי גאידמק לטובת טרוים יישאר על-כנו

שופט ביהמ"ש המחוזי בתל אביב, חגי ברנר, קבע (יום ד', 10.3.10) כי יש להשאיר את העיקולים על נכסי ארקדי גאידמק לטובת יוסף טרוים על-כנם, גם בהליכים המתנהלים אישית נגד גאידמק וגם בהליכים שמנהל טרוים נגדו ונגד בנו אלכסנדר, בהם הוא טוען כי אלכסנדר משמש כיסוי להברחת נכסים ע"י אביו. את יוסף טרוים מייצג עו"ד שאול קוטלר ממשרד קוטלר הררי ושות'.

בשתי ההחלטות קבע השופט כי על-אף שהצדדים הוחזרו להליך הבוררות על-מנת להביא ראיות בדבר שווי המפעל שגאידמק רכש מטרוים, הרי שהקביעה היא עקרונית וגאידמק אמור לשלם את יתרת שווי המפעל. השופט קבע כי קביעה זו נותרה בעינה ולכן יש מקום להשאיר את העיקולים.

מעבר לכך, קבע השופט כי ייתכן שלאחר שמיעת הראיות סכום הפיצוי לטרוים א, יגדל. בעניינו של אלכסנדר גאידמק ציין השופט כי הוגשה חוות-דעת ע"י טרוים, לפיה שווי המפעל עומד על סכום שנע בין 39 ל-82 מיליון דולר.

הסכסוך בין גאידמק לטרוים מתנהל מזה זמן רב ועבר כבר מספר ערכאות ובוררים. הבורר דן ארבל פסק ב-2008 כי גאידמק ישלם לטרוים כ-46 מיליון שקל. הרכב של שלושה בוררים, בראשות השופט בדימוס אליהו וינוגרד, יחד עם ורדי זיילר ופרופ' דן ביין, וזה פסק כי טרוים לא הצליח להוכיח שיש הסכם מחייב בין השניים, אך חייב את גאידמק בתשלום של 8 מיליון דולר בשל הבעלות על המפעל.

ביהמ"ש המחוזי בתל אביב דחה באוגוסט 2009 את בקשתו של טרוים לאשר את פסק הבורר הראשון, תוך קביעה כי לא מדובר בפסק מכריע וסופי. בדצמבר קבע ביהמ"ש כי עניין התשלום יחזור להרכב הבוררים, כיוון שהוא לא הביא כלל ראיות בנוגע לשוויו הראוי של המפעל.

טרוים ערער על שתי ההחלטות לבית המשפט העליון, שם קבע השופט סלים ג'ובראן כי על הערעור להידחות, וציין בהקשר ל בוררות הראשונה כי הצדדים עצמם קבעו שפסק הבורר היחיד יהיה נתון לערעור, וזה יהיה חלק מפסק הבוררות הסופי. השופט דחה גם את הערעור על ההחלטה שהדיון יחזור להרכב הבוררים כדי שגאידמק יוכל להביא ראיות לשוויו של המפעל.