אורי זוהר, הנאשם בעבירות של אינוס, ניסיון אינוס, ניסיון לביצוע מעשה סדום, מעשים מגונים ואיומים, הגיש ערר לבית המשפט העליון על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שדחה את בקשתו לבטל צו עיכוב יציאה מהארץ ולאפשר לו לצאת מהארץ לתקופה של שבעה ימים. זוהר רצה להשתתף בתערוכת מזון שנתית בשיקאגו ולהפעיל ביתן מבקרים במסגרת עסקיו.
מכתב האישום עלה כי בין זוהר למתלוננת, פרוצה בת 19, הייתה היכרות קודמת מתוקף עיסוקה. זוהר הגיע לביתה בהיותו שתוי וביקש לשלם לה עבור שירותי מין ולקיים עימה מגע מיני. הפרוצה סירבה וזוהר ביצע בה מעשים מגונים בכוח, וניסה לאנוס אותה.
מאחר שלזוהר אין עבר פלילי, הסכימה המדינה שישתחרר ממעצר וישהה במעצר-בית בבית אחיו בתנאים מגבילים. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתו של זוהר לצאת לחו"ל: "אשר לבקשה השנייה, גדעתי אותה באיבה ולא אפשרתי לטעון לעניין זה, שכן נראה לי שמדובר בבקשה מופרזת ומוגזמת, בלבד ובפרט נוכח העובדה שאין מדובר בנסיעה חד פעמית, אלא בנסיעות קבועות ותכופות".
בערר לבית המשפט העליון טען זוהר כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו שלא להתיר את יציאתו מישראל, וכי הוא אדם נורמטיבי. "לא ברור כיצד הסיק בית המשפט כי מדובר בנסיעות קבועות ותכופות. מדובר בנסיעה נקודתית, מוגדרת, תחומה בזמן, לצרכי פרנסה קרדינאליים. הזכות לצאת מישראל היא זכות חוקתית שעוגנה בחוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו". המדינה השיבה שקיים חשש כי זוהר, שמרכז חייו נמצא בחו"ל, יימלט מאימת הדין.
שופטת בית המשפט העליון
עדנה ארבל דחתה את הערר וקבעה בהחלטה כי החשש שהביעה המדינה מסיכול ההליך הפלילי, אינו מופרך. "המעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום הינם חמורים והאפשרות אותה העלתה המשיבה שירצה להישאר בחו"ל ולחמוק מאימת הדין אינה בלתי סבירה".
העורר הגיע להסכמה עם המשיבה כי יימצא במעצר-בית ואף ניתנה לו אפשרות לבקר את בנו הקטין. "אין הצדקה להוסיף ולגרוע בהעדר צורך חיוני, מתנאי חלופת המעצר הקיימים ולאפשר נסיעתו של העורר לחו"ל בענייני עסקיו כאשר קיימת אפשרות ממשית שלא ישוב למשפטו מאימת הדין".
