בנק ישראל: הפחתת הגירעון התקציבי תסייע בפיתוח שוק האג"ח הפרטיות ותקל על מצוקת האשראי במשק

62% מנכסי המשקיעים המוסדיים בסוף 2002 היה מושקע באיגרות חוב ממשלתיות, ומיעוטו - בהשקעות ובאשראי במיגזר הפרטי. כך נמסר מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל.

במחלקה המוניטרית סבורים כי ירידה בהנפקת איגרות החוב של הממשלה, בעקבות ירידה בגירעון התקציבי, תאפשר את פיתוחו של שוק האג"ח הפרטיות, תאפשר לגוון את הרכב תיק הנכסים של המשקיעים המוסדיים ותקל על מצוקת האשראי במשק.

עוד נמסר כי בין השנים 1995 עד 2002 היו 60% עד 70% מסך נכסי המשקיעים המוסדיים מושקעים באיגרות חוב ממשלתיות, ומזה 33%-46% באיגרות חוב מיועדות (איגרות חוב לא סחירות המבטיחות הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית ריאלית קבועה).

קרנות הפנסיה החדשות והוותיקות, והפוליסות הקיימות של תוכניות לביטוח חיים מסוג "מבטיחת תשואה" מחוייבויות להשקיע חלק מנכסיהן באיגרות אלו.

במחלקה המוניטרית מסבירים, כי עיקר הנכסים של המשקיעים המוסדיים – קרנות הפנסיה הוותיקות והחדשות, התוכניות לביטוח חיים ה"משתתפות ברווחים" ו"מבטיחות התשואה", קופות הגמל וההשתלמות וכן קרנות הנאמנות – מושקע באיגרות חוב ממשלתיות, סחירות ולא סחירות, ורק חלק קטן מהם מנותב להשקעות באיגרות חוב פרטיות, במניות ובהשקעות אחרות.

כך, קרנות הפנסיה הוותיקות מחוייבות להשקיע 93% מנכסיהן באיגרות החוב המיועדות, קרנות הפנסיה החדשות מחוייבות להשקיע 70% מנכסיהן באיגרות החוב המיועדות והתוכניות לביטוח חיים מסוג "מבטיחת תשואה" מחוייבות להשקיע 86% מנכסיהן באיגרות המיועדות.

לעומת זאת, התוכניות לביטוח חיים מסוג "משתתפת ברווחים", קופות הגמל וההשתלמות וקרנות הנאמנות רשאיות להשקיע בנכסים סחירים – כגון איגרות חוב פרטיות ומניות – על פי שיקול דעתו של מנהל הקרן ובמסגרת מחוייבות תשקיפית וכללים ייציבותיים שקבעו הרשויות.

במחלקה המוניטרית מסבירים עוד, כי איגרות החוב הממשלתיות הסחירות מהוות את אפיק ההשקעה המרכזי של המשקיעים המוסדיים גם כאשר בוחנים את הנכסים "הנכסים החופשיים" שלהם, כלומר נכסיהם אשר אינם מחוייבים על-ידי הרשויות להיות מושקעים בסוג נכסים מסויים, אלא יכולים להיות מושקעים בשוק החופשי, ללא מגבלות כובלות מלבד פיזור ההשקעות או מחוייבות תשקיפית של מנהלי הקרן.

המשקיעים המוסדיים הם המשקיע הגדול ביותר בשוקי איגרות החוב, הן הממשלתיות, והן הפרטיות, במיוחד באפיק ההשקעה ארוך הטווח. חלקם באחזקות איגרות החוב הממשלתיות הסחירות נע בין כ-52% ל-65% בין השנים 1995 עד 2002, וחלקם בסך אחזקות איגרות החוב הפרטיות נע בתקופה זו בין 65% ל-83%. לעומת זאת, השקעותיהם בשוק המניות קטנות יחסית – כ-14% מסך השוק, וכן קטנים יחסית פקדונותיהם בבנקים.

גיוסי ההון הנרחבים של הממשלה בשנים האחרונות לצורך מימון הגירעון התמקדו בשוק האג"ח המקומי הסחיר. הביקוש הגובר של הממשלה לאשראי, שבא לידי ביטוי בגיוסים אלו, דוחק את רגלי הסקטור הפרטי משוק זה, שנאלץ להסתמך בעיקר על אשראי בנקאי ואשראי מחו"ל. עם זאת, גם שני מקורות אלה נשחקו.

הצורך הגובר של הממשלה בגיוסי הון פגע ביכולת המשקיעים המוסדיים להשקיע חלק מהתיק בפקדונות בבנקים, וגיוס ההון בחו"ל התייקר בשל ההידרדרות במשק. גם הפטור ממס שניתן עד שנת 2002 לאיגרות החוב הממשלתיות הלא צמודות, הפלה לרעה את שוק האג"ח הפרטי. (אפליה זו הוסרה כעת, עם יישומה של הרפורמה במס על שוק ההון.)

גיוסי ההון הממשלתיים היוו אפיק השקעה מרכזי למשקיעים המוסדיים, ובעטיים הופנה רק חלק קטן מנכסיהם להשקעות אחרות. חזרה של הממשלה לשמירה על יעד הגירעון ולתוואי פוחת של גרעונות עשוי להקטין את גיוסי ההון באמצעות אג"ח סחירות, תוך ירידה של הריביות לכל הטווחים, ובכך לפנות מקום לכניסתו של הסקטור הפרטי לשוק איגרות החוב הסחירות.

הדבר יאפשר למשקיעים המוסדיים להפנות משאבים לאפיקים אלו, ועלייה בהיקף ההשקעות של המשקיעים המוסדיים תסייע לפיתוחם של שווקים אלו, ותתרום לגיוון השקעותיהם.

בהקשר זה מציינים במחלקה המוניטרית, כי בשנתיים האחרונות ישנה עלייה בשימוש של הסקטור העסקי באשראי באמצעות הנפקות פרטיות של איגרות חוב. איגרות אלו נרכשות על-ידי משקיעים מוסדיים ובעיקר על-ידי קופות הגמל.

השקעותיהם של המשקיעים המוסדיים בשוק המניות אינן גדולות – כ-14% מסך ההשקעות, והן לא עלו על 17% מסך ההשקעות בשוק זה בתקופה הנסקרת.

זאת לעומת החזקה של כרבע מסך ההון המושקע בשוק המניות בתחילת שנות ה-90, לפני המשבר בשוק זה. גם הפניית נכסיהם של המשקיעים המוסדיים לשוק המניות עשויה לתרום לפיתוחו של שוק זה, ולגיוון ופיזור השקעותיהם.

אפיקי השקעה נוספים שעומדים בפני המשקיעים המוסדיים הינם פיקדונות בבנקים. כיום כ-20% מנכסי המשקיעים המוסדיים מושקעים בפקדונות בבנקים, ופיקדונותיהם מהווים פחות מעשירית מסך הפקדונות השקליים בבנקים.

אפיק זה, שהוא כמעט חסר סיכון, יכול לשרת את המשקיעים המוסדיים, דבר שיגדיל את סך המקורות של הבנקים למתן אשראי לציבור. זאת למעט קרנות הנאמנות, המוגבלות בפקדונות בבנקים לתקופה של עד שבועיים ועד 5% משווי הקרן, משיקולי נזילות.