לאחר שנים רבות בה שודרה, ירדה התוכנית "יש עם מי לדבר" מלוח השידורים של גלי-צה"ל. כשהם נרגשים-משהו, ישבו יחדיו ארבעת מגישי התוכנית - גדעון רייכר,
יעקב אחימאיר, דליק ווליניץ ואיתן ליפשיץ - להגשה משותפת של תוכנית בשם "היה עם מי לדבר.
הם חלקו ביניהם חוויות על שנות השידור ועל אופיה של התוכנית, על סוגי המאזינים, לרבות ה"נודניקים" שבהם ועל ההווי בשידור, ואף (איך לא...) העלו כמה מאזינים לשידור.
רייכר ואחימאיר הגישו את התוכנית 21 שנים, ליפשיץ מגיש מזה שני עשורים ודליק ווליניץ הצטרף אליה בשנים האחרונות.
ליפשיץ: "עבורי זו תוכנית בשביל לדבר עם העם. עַם בשבילי זה כל מי שאני לא מכיר. בן אדם ממוצע מכיר 20-10 אלפים איש, ורק בישראל יש 7 מיליון. בתוכנית הזו התכוונתי להכיר עשרה אנשים חדשים כל שבוע".
אחימאיר: "עיתונאים כמוני מדברים הרבה עם שרים וח"כים, והתוכנית הזו נועדה לדבר עם אזרחים מן השורה".
רייכר: "יש לי תאווה בלתי מרוסנת לדיבור. אם הייתי נקלע לאי בודד, סביר להניח שהייתי מדבר עם הסלעים והציפורים. נהניתי מכל רגע. מהאולפנים הממוזגים והמפוארים ירדתי לרחוב, ואנשים פנו אלי: 'אתמול שמעתי אותך' ו'שלשום דיברת' ואני נמלא עונג. אחרי שנים של הנאה אולי עכשיו אמרר בבכי בלילות".
ליפשיץ: "הרגיזה אותי התופעה שאנשים שמדברים בסלולרי לא שומעים אותך, ולא חשוב כמה תצעק".
אחימאיר: "לא סברתי אמירות מכלילות. למשל: כל הפוליטיקאים מושחתים, התקשורת כולה שמאלנית. אותי זה עיצבן".
עם ירידתה של התוכנית מלוח השידורים של גל"צ, עדיין קיימות אלטרנטיבות לשיחות עם מאזינים. שיחות שכאלה מתקיימות בתוכנית "מאזינים למאזינים" [רשת א', 14:00], ז'וז'ו אבוטבול [רשת ב', בשעות שונות ביממה], וכן תוכניות ברדיו האזורי [הפופולרית שבהן "זהבי עצבני" ברדיו ללא הפסקה].
את התוכנית הגל"צית סיימו הנוכחים שבאו לצפות בשידור המשותף במחיאות כפיים. נעמתם לנו מאוד...
