|
|
[צילום: אתר הרשות השופטת]
|
|
|
|
|
היום לפני 62 שנה, ב-14 בספטמבר 1948, מוקם בית המשפט העליון.
מי שהיה שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, זימן חמישה אנשים להקים את בית המשפט החדש. השופטים מונו אישית על-ידי שר המשפטים והמינוי אושר על-ידי הממשלה הזמנית, ולאחר מכן על-ידי מועצת המדינה הזמנית.
כך נבחר נשיאו הראשון של בית המשפט העליון - משה זמורה, שהיה שותפו של שר המשפטים במשרד עורכי דין בעבר. השופטים הנוספים היו: ד"ר יצחק אולשן, מנחם דונקנבלום, שניאור זלמן חשין, שופט מחוזי בתל אביב והרב שמחה אסף.
בית המשפט העליון היה אחד מהמוסדות הראשונים אשר קבעו את מושבם בירושלים. שנים רבות שכן משכנו ב"מגרש הרוסים", ובתחילת שנות ה-90 עבר למשכנו החדש בקריית הממשלה על-שם בן-גוריון (גבעת-רם).
המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל בישראל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.
הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר
בית המשפט העליון עומד בראש מערכות השיפוט במדינה, והוא הערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר. בבית המשפט העליון מכהנים בדרך כלל 12 שופטים, אך לאחרונה הגיע מספרם ל-14. השופטים נבחרים בוועדה מיוחדת, שבה מיוצגת הכנסת על-ידי שני חברים. בראש בית המשפט העליון ומערכת השיפוט בכללה עומד נשיא בית המשפט העליון, ולידו המשנה לנשיא. בית המשפט יושב בהרכבים שונים של שלושה ויותר שופטים, על-פי העניין. הוא משמש כבית משפט לערעורים על פסקי דין ועל החלטות אחרות של בתי משפט מחוזיים, וכן על החלטות שיפוטיות ומעין-שיפוטיות שונות. הוא יושב גם בדיון נוסף על החלטותיו שלו, ויכול להורות על קיום משפט חוזר. בית המשפט העליון יושב גם כבית משפט גבוה לצדק.
במסגרת תפקידו כבית משפט גבוה לצדק הוא דן בעניינים אשר הוא רואה צורך לתת בהם סעד למען הצדק, ואשר אינם בסמכותו של בית משפט או של בית-דין אחר. בג"צ יכול לתת צווים לשחרור אנשים שנעצרו או נאסרו שלא כדין; הוא יכול לתת צווים לרשויות המדינה, לרשויות מקומיות, לפקידיהן, לגופים אחרים הממלאים תפקידים ציבוריים על-פי דין, לעשות מעשה או להימנע מלעשות מעשה במילוי תפקידיהם כדין, ואם נבחרו או התמנו שלא כדין - להימנע מלפעול; לתת צווים לבתי משפט, לבתי-דין ולגופים ואנשים בעלי סמכויות שיפוטיות או מעין שיפוטיות על-פי דין (כמו למשל הכנסת כשזו נוטלת את חסינותו של חבר כנסת).
הפנייה לבג"צ נעשית באמצעות עתירה. בשלב ראשון של הדיון מחליט שופט של בג"צ אם קיים יסוד לכאורה לעתירה. אם החלטתו חיובית הוא מוציא צו-על-תנאי. לאחר הדיון המהותי בעתירה מחליט בג"צ אם הצו-על-תנאי ייעשה למוחלט או שהעתירה תידחה. הפיכת צו-על-תנאי למוחלט משמעותה, שהרשות אשר נגדה הוצא הצו חייבת לעשות את אשר הצטוותה. אם החלטתו שלילית נדחית העתירה.
