1. חוק הכבילה והדלת המסתובבת
על-פי הצעת החוק, יתוקן חוק הכניסה לישראל באופן שייקבע בו, כי שר הפנים יהיה רשאי לקבוע כללים המגבילים את מספר המעברים בין מעסיקים של מהגרי עבודה בתחום הסיעוד ואת האזור הגיאורפי בו יחוייבו מהגרי עבודה לעבוד. הצעה זו עומדת בניגוד בוטה לפסיקת בית המשפט העליון.
בשנת 2006 פסק בג"צ, כי התניית רישיון הישיבה של מהגר עבודה בעבודה אצל מעסיק ספציפי, הפקעת הרישיון בגין סיום יחסי העבודה, והגבלת המעבר של מהגרי עבודה בין מעסיקים, הינן "מעין עבדות בגרסה מודרנית". הסדר זה, קבע בית המשפט, מתייחס למהגרי עבודה משל היו "מכונות עבודה", והפך כל מהגר עבודה ל"צמית של מעסיקו". "ההסדר פגע באוטונומיה של העובדים כבני אדם", פסק בית המשפט, "והלכה למעשה שלל מהם את חירותם". "כיצד זה שבעלי-סמכות בארצנו כך רואים לנהוג בנשים ובגברים שכל רצונם אינו אלא להביא פת-לחם למשפחתם", תהה בית המשפט, והוסיף: "כיצד זה שנעלם מעיניהם כי בהסדר שהם קובעים חורצים הם עמוקות בכבודם של העובדים הזרים כבני-אנוש? והרי כל אדם - גם אם זר הוא בקהלנו - זכאי לכבודו כאדם". "כלימה תכסה את פנינו בראותנו כל אלה", חתם בית המשפט את פסק דינו.
בפסק הדין עמד בית המשפט על כך, כי דינו של ענף הסיעוד אינו שונה "מדינם של יתר ענפי-העבודה בהם מועסקים
עובדים זרים". עוד פסק בית המשפט, כי הגשמתה של החובה לדאוג לקיום בכבוד של קשישים ונכים, אינה מצדיקה "את כבילתו של אדם למעסיקו, תוך כפייתו, הלכה למעשה, להעניק שירות אישי מאונס". בית המשפט קבע, כי אין לכרוך "בין התפטרות המטפל מעבודה בשירותו של הנזקק, לבין סנקציה חמורה כאבדן המעמד בישראל. גישה זו, כאמור לעיל, אינה עומדת במבחן חוקתי, משעיקרון המידתיות אינו מתקיים בה. היא אף אינה עומדת במבחן מוסרי, שהרי בני-אדם לעולם עומדים כתכלית וערך בפני עצמם. אין לראות בהם אמצעי בלבד ולא מוצר לסחור בו - תהא המטרה נאצלת ככל שתהא".
חרף כך, ובניגוד לקביעות בג"צ, על-פי הצעת חוק ההסדרים, יושב על-כנו הסדר הכבילה, ובאופן שיעגן גם את מדיניות "הדלת המסתובבת". על-פי ההצעה, תוטלנה הגבלות על חירותם של מהגרי עבודה בתחום הסיעוד להתפטר מעבודתם ולהחליף מעסיקים והם יכבלו למספר מצומצם של מעסיקים ולאזור גיאוגרפי. התוצאה - תמריץ לניצולם המחפיר של מהגרי עבודה ולהבאתם של מהגרי עבודה נוספים תחתיהם תמורת דמי תיווך מופקעים. הסדר שכזה, כדברי בג"צ בפסק הדין בעניין הכבילה: "פוגע בזכות הטבועה לחירות. הוא פוגע בחופש הפעולה של האדם. הוא מאיין את האוטונומיה של הרצון החופשי. הוא רומס את הזכות היסודית להשתחרר מחוזה-עבודה. הוא שולל כוח-מיקוח כלכלי בסיסי מצד חלש ממילא ליחסי-העבודה. בעשותו את כל אלו, פוגע הסדר הכבילה למעסיק בכבודו ובחירותו של האדם במובנם היסודי ביותר".
תוצאותיו הצפויות של חידוש הסדר הכבילה:
- ניצול מהגרי עבודה בידי מעסיקיהם - עובדים יוסיפו אנוסים להמשיך ולעבוד עבור מעסיקים גם במקרים של פגיעות בזכויותיהם ובלבד שלא יאבדו את מעמדם החוקי, ויהפכו חשופים למעצר ולגירוש. מעסיקים יקבלו יד חופשית לנצל את עובדיהם בידיעה כי יחששו לעזוב את מקום העבודה.
- גירוש עובדים שייאלצו לעזוב מעסיקים שפגעו בזכויותיהם גם לאחר תקופת עבודה קצרה בישראל. בכך תאומץ באופן מלא מדיניות "הדלת המסתובבת" על-ידי הממשלה והכנסת.
- הגדלת רווחיהן של חברות כוח האדם הגובות באופן לא חוקי סכומי עתק ממהגרי העבודה המבקשים לעבוד בישראל. ככל שעובדים רבים יותר יאבדו את מעמדם החוקי וייאלצו לעזוב או יגורשו, כך ייובאו לישראל עובדים חדשים רבים יותר להחליפם. מנגנון "הדלת המסתובבת" ימשיך להזרים סכומי עתק מדמי-תיווך ישירות לכיסן של חברות כוח-האדם.
- פגיעה בתנאי העסקתם של מהגרי העבודה וכתוצאה מכך צמצום במספר מקומות העבודה לעובדים ישראלים: ככל שהשכר המשולם למהגרי העבודה נמוך יותר ותנאי עבודתם גרועים יותר, כך התמריץ להעסקתם גדל על פני התמריץ להעסקת עובדים ישראלים.
- הטמעת נורמות העסקה פסולות בשוק העבודה הישראלי - חידוש הכבילה ייצור תגובת שרשרת של הורדת שכר והרעת תנאים של עובדים בענף הסיעוד, ובכללם עובדים ישראלים, אשר עלול להתפשט אף לענפים אחרים בשוק העבודה.
2. חוק השב"חים
עוד מוצע במסגרת חוק ההסדרים, לתקן את חוק הכניסה לישראל באופן שלא יאפשר רכישת מעמד בישראל על-ידי מי ששהו בישראל שלא כדין, אלא לאחר "תקופות צינון" מחוץ לישראל. גם חקיקה זו עומדת בניגוד בוטה לפסיקת בית המשפט העליון, ומבקשת לעקוף אותה. האיסור על הסדרת מעמדו של שוהה שלא כדין, על-פי הצעה זו, יחול גם על בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים; על הורים לקטינים ישראלים, תוך התעלמות מן הקשר המשפחתי ומטובתם של ילדים; על ילדים קטינים ועל הורים קשישים לאזרחים ולתושבים ישראלים; על מחוסרי אזרחות; על מבקשי מקלט מדיני; על קורבנות סחר בבני אדם; במקרים הומניטריים; ועוד ועוד.
מדובר במדיניות שמשרד הפנים החיל זה מכבר, על-פי נהליו, על בני זוג של אזרחים ושל תושבים ישראלים. בית המשפט העליון נדרש לעניין זה בשני פסקי דין - בשנת 1999 ובשנת 2006 - וקבע כי מדיניות זו "אינה עולה בקנה אחד עם מושכלות ראשונים במשטר דמוקרטי החרד לזכויות האזרח". בית המשפט הדגיש את עוצמתה של הזכות לחיי משפחה, וקבע כי "גזרה זו של חיוב בן זוג לנסוע לחו"ל הינה גזרה קשה מנשוא". בית המשפט פסק, כי למשרד הפנים אין כל נתונים שמלמדים על כך שמדיניות פוגענית שכזו מצליחה לייצר תמריץ שלילי לשהייה שלא כדין, והיא ודאי אינה מסייעת לעמוד על-כנות הקשר בין בני הזוג שעה שהם מצויים בנפרד. עוד פסק בית המשפט, שהתועלת ממדיניות שכזו מוטלת בספק, בעוד הפגיעה בבני הזוג לקשר של אמת היו ודאית וקשה מאוד.
מטעמים אלה, שתי הצעות חוק ממשלתיות, שביקשו לחולל תיקון כאמור לחוק, לא קודמו על-ידי הכנסת - הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 18), התשס"ו-2005 (הונחה בכנסת ה-16) והצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון מס' 19), התשס"ו-2006 (הונחה בכנסת ה-17). הצעת החוק הראשונה לא נדונה. משהונחה ההצעה השנייה, והובאה לדיון, היא זכתה לביקורת חריפה מאוד מימין ומשמאל.
בדיון שהתקיים בחודש נובמבר 2006 אמרה ח"כ
מרינה סולודקין (קדימה): "החוק הזה משבש את החיים הנורמליים של קרובי המשפחה של אזרחים במדינת ישראל... אני לא אתמוך בחוק... יש משפחות מעורבות, ובין אלה שייזרקו מן הארץ בטח יהיו גם אימהות של חיילים, הורים קשישים של אזרחי מדינת ישראל... ילדים מנישואים ראשונים וכדומה... החוק יסבך הרבה אנשים... גם אם מדובר בכך שאנחנו לא רוצים שאנשים ינצלו לרעה את חוק הכניסה לישראל יש אמצעים אחרים כדי להתמודד עם המצב הזה..."
ח"כ אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל) הוסיף: "מה בעצם אומר החוק הזה? מאות משפחות הולכות להתפרק, נישול זכויות יסוד של אנשים שכל פשעם הוא שאינם יהודים ושרוצים לחיות בשלווה ובשמחה בחיק המשפחה. החקיקה הזאת עומדת בסתירה מוחלטת גם עם החלטות בית המשפט העליון".
ח"כ
יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) - כיום השר לביטחון פנים, אמר: "התקבלה החלטה שטרם קבלת ההחלטה אנחנו מעבירים את זה לדיון נוסף עם משרד הפנים. משרד הפנים מתעלם מקיום דיאלוג כזה... מה הם מצפים, שאני אחזור בי? אני לא חוזר בי. מאחר שהם מסרבים לקיים דיון, אני לא חוזר בי. הצעת החוק איננה טובה... אני דורש שהחוק לא יחול על בני משפחה מדרגה ראשונה".
ח"כ לשעבר יוסי ביילין (מרצ-יחד) אמר: "החוק הזה, שהוא חוק חצי מטורף... אין בג"צ בעולם שיקבל כזה חוק... אני ממש מתבייש במשרד המשפטים, אני לא יכול להבין איך אתם מופיעים כאן, אתם יכולים להגן על דבר גזעני כזה? איך אתם יכולים להסביר את זה למישהו?.. זה בושה".
ח"כ לשעבר
יורם מרציאנו (העבודה) אמר: "עצוב שבמדינה מתוקנת תצא הצעת חוק כזאת מבין ידינו... אני מציע בכלל לא לדון בהצעת החוק הזאת. שתלך הממשלה ותעשה שינויים מרחיקי לכת, כי כפי שזה בא, זה נורא, לא רק לציבור הערבי, אלא גם לציבור היהודי. יש בזה פגיעה בזכויות האדם. אני מציע להוריד את זה בכלל מסדר היום".
ח"כ לשעבר שרה מרום-שלו (הגמלאים) אמרה: "לא תיארתי לעצמי שזה יגיע עד כדי כך. איזו מין מדינה? כשמגרשים את היהודים מאיזשהו מקום אנחנו מתחילים עם כל העולם. אנחנו יכולים להתייחס כך לבני אדם?"
ח"כ
דב חנין (חד"ש) הוסיף: "נדיר שבוועדה של הכנסת יש אחדות מקיר לקיר: מישראל ביתנו ועד רע"ם-תע"ל... אני מנסה להיזכר בחוקים שאין בהם שום דבר טוב, וזה מקרה נדיר... בלי מעצורים פוגעים בשורה ארוכה של בני אדם שחלקם אינם אזרחי ישראל, חלקם ערבים, חלקם ממוצא חבר העמים, חלקם עובדים זרים וחלקם גם אזרחים ישראלים שנולדו בארץ - ערבים או יהודים - ונפגעים בכל מיני דרכים. גם אזרחים ערבים שנולדו בארץ נפגעים וגם אזרחים ישראלים יהודים שנולדו בארץ נפגעים, כאשר המשפחות שלהן נהרסות ובני הזוג שלהם יכולים להיפגע".
הדיון התחדש בחודש אוגוסט 2008. יו"ר ועדת הפנים לשעבר, ח"כ אופיר פז-פינס (העבודה) אמר: "היה דיון אחד... היה קונצנזוס מקיר לקיר בקרב חברי הכנסת - מימין ומשמאל, עולים וותיקים, ערבים ויהודים כנגד הצעת החוק הזו... את בעיית השב"חים המדינה צריכה לפתור. נשאלת השאלה האם הדרך המוצעת בהצעת החוק היא הדרך שתיתן מענה אופטימלי לעניין, תוך לקיחה בחשבון של האיזונים שאנחנו רוצים שיהיו תמיד במשטר דמוקרטי, בהקשרים העדינים והרגישים האלה. צריך לקחת בחשבון שלמרבה הצער, למדינת ישראל אין עדיין מדיניות הגירה ולכן קשה לחוקק בעניין הזה. המדיניות צריכה להכתיב איזושהי חקיקה רחבה עם איזושהי תפיסת עולם, ועם איזשהו כיוון. ברגע שאין מדיניות הגירה קשה מאד להתקדם בחקיקה מהסוג הזה".
גם הפעם הדיון לא קודם. משלא הצליחה הממשלה לקדם את ההצעה במסלול חקיקה רגיל, היא מנסה כעת לקדם את אותה הצעה במסגרת חוק ההסדרים.
מי ייפגעו ולא יוכלו לרכוש מעמד?
- בני זוג זרים של אזרחים ישראלים
- הורים זרים לילדים ישראלים
- ילדים שמתלווים להורים שרוכשים מעמד
הפגיעה הצפויה בבני משפחה של אזרחים ישראלים
- שהייה ללא רישיון עד שלושה חודשים - שנה מחוץ לישראל.
- שהייה ללא רישיון בין שלושה חודשים לשנה - שלוש שנים מחוץ לישראל.
- שהייה ללא רישיון בין שנה לשלוש שנים - תקופה ממושכת מחוץ לישראל שתמשך פי שלוש מתקופת השהייה ללא רישיון.
- שהייה ללא רישיון מעל שלוש שנים - עשר שנים מחוץ לישראל.
