טלוויזיה פתוחה בלילה - סיכון לדיכאון

חשיפה לאור עמום בלילה גרמה לשינויים פיסיים במוח של אוגרים שייתכן שהם קשורים לדיכאון. אלו ממצאי מחקר חדש. החוקרים גילו כי אצל נקבות אוגרים סיביריים שנחשפו לאור עמום בכל לילה במשך שמונה שבועות, נראו שינויים משמעותיים בחלק של המוח שנקרא היפוקמפוס. לדבריהם, זוהי הפעם הראשונה שחוקרים מגלים כי אור בלילה, לכשעצמו, עשוי להיות קשור לשינויים בהיפוקמפוס.

שינויים אלו הם אולי הסיבה לכך שהחוקרים גילו גם כי האוגרים שנחשפו לאור העמום בלילה הפגינו יותר תסמינים דיכאוניים בהשוואה לאוגרים עם מחזור יום-לילה סטנדרטי. החוקרים הדגישו כי אפילו אור עמום בלילה הספיק כדי לעורר התנהגויות דמויות-דיכאון באוגרים, עובדה שניתן אולי להסבירה על-ידי השינויים שנצפו במוח לאחר שמונה שבועות של חשיפה.

החוקרים, מאוניברסיטת אוהיו. הממצאים הוצגו בכינוס השנתי של האגודה למדעי העצבים שהתקיים בסן דיאגו.

אפילו אור חלש

התוצאות הן משמעותיות, משום שהאור ששימש לחשיפה הלילית במחקר לא היה אור בהיר אלא שווה-ערך לאור הבוקע מטלוויזיה פתוחה בחדר חשוך, כלומר ברמה נמוכה מאוד, כזו שרוב האנשים יכולים להיות חשופים לה בכל לילה.

המחקר נעשה בנקבות אוגרים סיביריים שהשחלות שלהן הוסרו כדי להבטיח שההורמונים המיוצרים בשחלה לא ישבשו את התוצאות. מחציתן אוכסנו בכלוב בו זכו לשמונה שעות של חשיכה מוחלטת. המחצית השנייה אוכסנו בכלוב שם היו חשופות ל-16 שעות של אור-יום ולשמונה שעות של אור-עמום.

לאחר שמונה שבועות במצב זה, החוקרים בדקו וחיפשו אחר התנהגויות דמויות-דיכאון. הבדיקות שנעשו הן אותן בדיקות המשמשות את חברות התרופות לבדיקת תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות חרדה בבעלי-חיים לפני שמבוצעים ניסויים בבני-אדם.

שינוי משמעותי

באחת מבדיקות הדיכאון, לדוגמה, מודדים החוקרים את כמות מי הסוכר ששותים עכברים. עכברים בדרך-כלל אוהבים לשתות, אך אלו הסובלים מתסמינים דמויי-דיכאון לא שותים מספיק, כפי הנראה משום שאינם נהנים מפעילויות מהן נהנו בעבר. התוצאות הראו כי האוגרים שחיו בכלוב בו נחשפו לאור עמום בלילה הראו תסמינים רבים יותר של דיכאון, בהשוואה לאוגרים שנחשפו למחזור יום-לילה רגיל.

בסוף הניסוי, החוקרים בדקו את אזור ההיפוקמפוס במוחם של האוגרים וגילו כי אצל האוגרים שנחשפו לאור העמום הייתה ירידה משמעותית בצפיפות תאים מסוימים שתפקידם לשלוח מסרים כימיים מתא אחד לשני. ההיפוקמפוס משחק תפקיד חשוב בהפרעות דיכאון ולכן זיהוי בשינויים הוא משמעותי.

החוקרים לא גילו הבדל בין שתי קבוצות האוגרים בהיבט של ריכוזי הורמון הלחץ קורטיזול, ממצא משמעותי לאור העובדה שהורמונים כמו קורטיזול קשורים לשינויים בהיפוקמפוס.

תפקיד המלטונין

החוקרים מאמינים כי זהו המחקר הראשון שתיעד כי אור בלילה מסוגל לגרום לשינויים בהיפוקמפוס, ללא שינויים ברמות הקורטיזול, והדרך בה הוא עושה זאת קשורה לייצור ההורמון מלטונין. אור בלילה מדכא את הפרשת המלטונין, הקשור לדרך בה הגוף יודע לזהות כי אלו שעות הלילה. הרמות הנמוכות של המלטונין בלילה הן הגורם לצפיפות הנמוכה יותר של אותם תאים בהיפוקמפוס.

החוקרים מתכננים להמשיך את המחקר ולבדוק מהו תפקידו המדויק של המלטונין במסגרת ממצאי המחקר.

התוצאות דומות לאלו ממחקר קודם שגילה כי אור בהיר קבוע בלילה קשור לתסמיני דיכאון בעכברים זכרים. מחקר נוסף הראה כי אור בלילה קשור גם לעלייה במשקל העכברים [ראו ידיעה משמאל].