אצל אנשים רבים, כישורי התקשורת שלהם עם בני או בנות זוגם לא חזקים כפי שהיו רוצים להאמין. למעשה, התקשורת בין בני זוג לא טובה יותר מהתקשורת בין שני אנשים זרים, כך קובע מחקר חדש.
אנשים נוטים להאמין שהם מתקשרים טוב יותר עם חברים קרובים בהשוואה לתקשורת שלהם עם זרים, והקרבה הזו יכולה לגרום להם להפריז בהערכה לגבי דרך התקשורת שלהם, תופעה שהחוקרים, מאוניברסיטת שיקאגו, כינו "'closeness-communication bias" ("הטיית דעה לגבי תקשורת קרובה").
במסגרת המחקר, החוקרים ביקשו מ-24 זוגות נשואים להשתתף בניסוי בו ישבו בכיסאות - כשגבם מופנה האחד לשני - וניסו לגלות את המשמעות של צירופי מילים בעלי אינטרפרטציות רבות. בני הזוג האמינו כי תיקשרו טוב יותר בהשוואה למה שאכן אירע בפועל.
לדברי החוקרים, אישה שאומרת לבעלה "נהיה חם פה", כרמז לכך שהיא מצפה ממנו להדליק את המזגן, תופתע אולי לגלות שהגבר פירש את הערתה כביטוי של אהבה...
למרות שהדוברים ציפו כי בני או בנות הזוג שלהם יבינו אותם טוב יותר מזרים, רמת הדיוק בפרשנות של הדברים הייתה זהה מבחינה סטטיסטית. התוצאה מפתיעה, משום שהדוברים היו משוכנעים שהובנו היטב על-ידי בני הזוג.
הניסוי הראה כ חלק מהזוגות "שידרו אומנם על אותו גל", אך לא באותה מידה בה חשבו שתיקשרו. פעמים רבות אנשים ממהרים, שקועים בהרהורים, ולא תמיד מתייחסים לנקודת המבט של הצד השני, דווקא בגלל מידת הקרבה ביניהם.
אחד ההסברים שסיפקו החוקרים לממצאים הוא שהבעיה בתקשורת עם חברים ועם בני זוג היא שישנה אשליה של תובנה והבנה, אך דווקא הקרבה לאדם מסוים יוצרת אשליה של הבנה יותר מאשר את ההבנה הממשית.
