שופט בית המשפט המחוזי בירושלים,
נעם סולברג, ביטל (יום א', 10.4.11) את צווי הביניים שעיכבו את זכייתה של שיכון ובינוי במכרז להקמת מרכז ההדרכה של המשטרה. מדובר בפרויקט שהיקפו 2 מיליארד שקל, והצווים הוצאו לבקשת אפריקה-ישראל, אלביט הדמיה, מנרב ואלקטרה שהפסידו במכרז.
שיכון ובינוי (
שרי אריסון) זכתה במכרז באמצעות חברת פוליסיטי, אפריקה (
לב לבייב) ואלביט (
מוטי זיסר) התמודדו באמצעות חברת קמפוס לשוטר, ואילו מנרב ואלקטרה התמודדו באמצעות חברת מאה.
שתי המפסידות טענו, כי פוליסיטי קיבלה ניקוד גבוה מהמגיע לה, ואילו אפריקה-אלביט אף טענו שלהן עצמן הורד ניקוד שלא בצדק. על כך אומר סולברג: "דומה כי העותרות ביקשו להקים להן מעין ועדות מכרזים סובייקטיביות, כראות עיניהן-שלהן, לאו-דווקא על סמך מדדים מקצועיים-אוביקטיביים, על-מנת שכל עותרת תוכל להכתיר את עצמה כזוכה במכרז". לדבריו, העותרות מבקשות שבית המשפט יפעיל שיקול דעת מקצועי במקום ועדת המכרזים, אך "כזאת לא ייעשה".
קבוצה שנייה של טענות הייתה נגד תנאי המכרז, וגם אותה דוחה סולברג בנחרצות: "הלכה פסוקה היא, כי מציע איננו רשאי להעלות את טענותיו על אודות נוסח ותנאי המכרז, צודקות ככל שתהיינה, לאחר שהגיש את הצעתו ולאחר שהמכרז הסתיים בהכרזה על זוכה".
אפריקה ואלביט טענו גם נגד העובדה שיואב סרנה, אחד מן היועצים לוועדת המכרזים, שותף עם שו"ב בפרויקט להקמת תחנת-כוח לייצור חשמל מגז טבעי באזור התעשיה באר טוביה. סולברג קובע, כי מדובר בטענת סרק, שכן שו"ב מכרה את אחזקותיה לפני שסרנה החל לטפל במכרז. יתרה מזאת: סרנה היה רק אחד מיועצים רבים לוועדת המכרזים, ומאחר שאין מומחים רבים בתחומו - הרי ש"אין ניתן להינזר לחלוטין מכל זיקה או מגע שבעבר. צינון מוחלט יביא לקיפאון".
סיבה נוספת לביטול הצווים היא מאזן הנוחות. סולברג מציין, כי מדובר במכרז ענק שהטיפול בו נמשך מזה שלוש שנים, ועיכובו יגרום נזק משמעותי למדינה. מאידך-גיסא, מאחר שהעבודות בשטח יחלו רק בעוד לפחות חצי שנה (אם לא שנה), הרי שניתן לקיים את הדיון בעתירה העיקרית בפרק זמן זה.
לבסוף מזכיר סולברג, כי העותרות העלימו מבית המשפט את העובדה שחתמו במסגרת המכרז על התחייבות להימנע מלבקש צווי ביניים נגד תוצאותיו. הוא מותח ביקורת על התנהלות זאת ומציין, כי הגם שיש מי שדעתם אינה נוחה מסעיף שכזה, הרי שהוא אינו מונע מהעותרות את הגישה לבית המשפט ובמקרה הנוכחי הוא מאזן כראוי בין זכות יסוד זו לבין הצורך לקדם את המכרז.
