פיינל פור 1994 בת"א. עשר דקות בלבד אחרי זכייתה המפתיעה של חובנטוד בדאלונה בגביע אירופה לאלופות עוזב ז'לימיר אובראדוביץ' את שחקניו החוגגים, את השמפניות וכלי התקשורת וניגש לבחור על כסא גלגלים שיושב בצידו של האוהל החגיגי שהוקם מחוץ ליד אליהו. סלובודאן יאנקוביץ' היה שחקן מחונן מפאניוניוס שבהתקף זעם בזמן משחק חבט את ראשו בעמוד הסל ונותר משותק (מת ב-2006 בגיל 44, א.ג). במשך חצי שעה, בזמן שקורני תומפסון והספרדים לא יודעים את נפשם מרוב אושר ומשתוללים, נותר המאמן ישוב ליד הסרבי הנכה ושוחח עימו. בעצב. עד ראיה לאירוע מספר כי שום הבעת שמחה, לנוכח ההפתעה המרעישה שזה עתה היה אחראי לה, לא נראתה על פניו. על המגרש אנחנו מכירים היטב את השועל הוותיק אובראדוביץ'. הקשוח, התובעני, המאמן זולל התארים שמרבה לצעוק ומקטר בתיאטרליות לעתים מוגזמת על כל שריקה נגד קבוצתו. אבל מיהו באמת מאמן פנאתינייקוס? איש שונה לחלוטין מהדימוי שמצטייר. עיתונאי יווני מתאר אותו כד"ר ג'קיל ומיסטר הייד, אבל תחת שליטה. כאדם שיודע ומווסת היטב בין התפרצויות זעם מקצועיות לקלילות חברתית יוצאת דופן, במיוחד לנוכח מעמדו כאל באתונה.