שופט בית המשפט המחוזי מרכז,
שאול מנהיים, מותח ביקורת על פרופ' עמוס קורצ'ין, מבכירי הנוירולוגים בארץ, אשר הגיש לבית המשפט חוות דעת נטולת אסמכתאות. עוד אומר מנהיים, כי קורצ'ין הגיע לא מוכן לעדותו ולא ידע להשיב על שאלה מרכזית שהיה יכול להיות בטוח שיישאל.
מנהיים דחה (3.5.11) תביעה של אישה בת 58 נגד בית החולים אסף הרופא ושניים מרופאיו, בטענה לרשלנות בטיפול בשבץ המוחי ממנו סבלה. האישה טענה, כי על הרופאים היה לטפל בה מיידית בתרופה TPA להמסת קרישים, והיא נזקקה לאישפוז ולשיקום ממושכים משום שלא עשו זאת, ואף נכותה החלקית הנוכחית נובעת מכך.
קורצ'ין, ראש הקתדרה לנוירולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הגיש חוות דעת התומכת בתביעה, אך כאמור לא כלל בה אסמכתאות. על כך אומר מנהיים: "הדבר מפתיע, שכן השאלות הטעונות הכרעה, כגון: מה היה ידוע לרופא סביר ולנוירולוג סביר בעת האירועים מושא התביעה לגבי יעילות הטיפול שבלב המחלוקת, הסיכונים הכרוכים במתן הטיפול והתנאים בהם נכון לתת את הטיפול הזה או להימנע מכך, כמו גם שאלת הקשר הסיבתי בין הימנעות מאותו טיפול לבין נזקי התובעת ומצבה הנוכחי, הן שאלות שכדי להשיב עליהן יש להציג את הפרסומים שהיו ידועים באותה עת".
לא נתן תשובה לשאלה צפויה
בעדותו נשאל קורצ'ין מתי הנחתה החברה הנוירולוגית לעשות שימוש ב-TPA במקרים מהסוג הנדון, אך לא ידע לענות על כך. מנהיים מעיר: "ההימנעות ממתן תשובה ברורה לשאלה שללא ספק ניתן היה לדעת שתעלה במהלך העדות והעד יכול היה בנקל לבדוק טרם העדות, אינה מיטיבה עם משקל העדות בנקודה זו. במיוחד בולט הדבר כשאנו רואים כי במקום אחר בעדותו המומחה לא ידע להתייחס לטענה שבמועד הרלוונטי רק שלושה בתי חולים בישראל נתנו טיפול באמצעות התרופה".
עוד עולה מפסק הדין, כי בחקירתו הנגדית חזר בו קורצ'ין מאחת הטענות המרכזיות שהעלה בחוות דעתו. תחילה אמר קורצ'ין, כי רשלנות הרופאים באה לידי ביטוי הן באי-מתן TPA והן באי-חילוץ הקריש באמצעות צינטור. ואולם, בחקירתו אמר קורצ'ין כי טענתו היחידה נגד אופן הטיפול נוגעת ל-TPA. הוא אף אישר את טענת הנתבעים, לפיה ניתן היה לתת את התרופה לכל היותר שלוש שעות לאחר מועד השבץ.
לגופה של התביעה קובע מנהיים, כי העובדה שתרופה נרשמה לשימוש בידי משרד הבריאות, מהווה רק אישור לשימוש בה ואינה מהווה הוראה להשתמש בה. לדבריו, מובן מאליו שגוף מינהלי כמו משרד הבריאות אינו יכול להורות לרופאים באיזו תרופה להשתמש, לנוכח ריבוי המצבים מחד-גיסא והתרופות מאידך-גיסא.
"התביעה כולה היא חוכמה שלאחר מעשה"
עוד נקבע, כי במועד האירוע - ינואר 2005 - נעשה שימוש ב-TPA רק בשלושה בתי חולים בארץ ורק באחוז נמוך מכלל מכלל הלוקים בשבץ. לפיכך, אין לטעון שרופאי אסף הרופא חרגו מן הפרקטיקה המקובלת, כאשר העדיפו לתת לנתבעת אספירין. יתרה מזאת: דרך טיפול זו מקובלת ונפוצה עד היום. "אם ישנן מספר אסכולות רפואיות החלוקות ביניהן על אופן הטיפול הנאות, והן מוכרות על-ידי חלקים משמעותיים בממסד הרפואי, רשאי הרופא לבחור ביניהן בלא לחוב ברשלנות", קובע מנהיים.
מנהיים מוסיף: "איני יכול להימנע מלהעיר שבמידה רבה ואף מכרעת, התביעה כולה היא בגדר חוכמה שלאחר מעשה". לדבריו, קל לשער מה היה קורה אילו הנתבעת הייתה מקבלת טיפול ב-TPA ומצבה היה מחמיר, כפי שעלול היה לקרות לאור תופעות הלוואי המוכרות של התרופה: "אז הייתה מועלית הטענה כי הייתה זו פזיזות ממש, ולמצער רשלנות וחוסר אחריות, לתת טיפול שהיה בחיתוליו לחולה שלפי הכללים לא הייתה אמורה לקבלו.
"...ברפואה יש לא רק החלטות נכונות בעליל והחלטות שגויות בעליל. במצבים רבים, והם עיקר הבעיה שאנו נתקלים בה בבואנו להכריע בתביעות מסוג זה, צריכים הרופאים לבחור בין סוג אחד של סיכון לסוג אחר של סיכון, כאשר כל החלטה חשופה לביקורת אם הדברים לא יסתיימו בהצלחה גדולה".
בשולי פסק הדין, מותח מנהיים ביקורת על בא-כוחה של התובעת, עו"ד יוסי רפפורט: "לא ניתן להתחיל את הדיון בענייננו טרם שתובע מורת רוח קשה על הסגנון שננקט על-ידי ב"כ התובעת בחלקים מסיכומיו, לרבות השתלחותו המיותרת והבלתי ראויה בכל מקרה בעדי הנתבעים". הוא נמנע מלחייב את התובעת בהוצאות רק בשל מצבה הרפואי.
