הילד לא מדבר? לא לדאוג

הורים המודאגים מכך שילדם נאבק בשפה ומאחר לדבר אינם צריכים להיות מוטרדים מכך.

ילדים שהשפה אצלם מתפתחת לאט אינם נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מבעיות התנהגותיות או מבעיות רגשיות. זו המסקנה אליה הגיעו חוקרים מאוניברסיטת מערב אוסטרליה שעקבו אחר יותר מ-1,400 פעוטות שאיחרו לדבר עד לשנות העשרה שלהם במסגרת מחקר ממושך ויוצא דופן.

הם גילו כי לילדים אלו לא הייתה נטיה להיות ביישנים יותר, מדוכאים או אגרסיביים יותר מעמיתיהם, כשהתבגרו.

עיכוב בהתפתחות אוצר המילים בגיל שנתיים אינו מהווה לכשעצמו גורם סיכון להתנהגות מאוחרת יותר ולהפרעות רגשיות.

ממצאי המחקר פורסמו בכתב העת הרפואי "Pediatrics".

לדברי החוקרים, גישת ה"חכה וראה" מתאימה לפעוטות עם פער בשפה, המתפתחים בצורה אופיינית בשאר התחומים. פעוט בן שנתיים בדרך כלל יודע כבר להשתמש בכמה מאות מלים, אך קיימים הבדלים רבים. עד 18% מהילדים סובלים מעיכוב בהתפתחת השפה בגיל שנתיים, למרות שרובם מדביקים את הקצב כשהם מגיעים לגיל בית הספר.

החוקרים ביקשו מההורים של משתתפי המחקר למלא סקר הנוגע להתפתחות השפה, בו נשאלו על המלים שהילד משתמש בהן באופן ספונטני.

כאחד מכל 10 ילדים בני שנתיים היה "דברן מאוחר", והגיע לניקוד של 15% הנמוכים ביותר ברשימה של 310 מלים מוכרות.

החוקרים זיהו כי אותם "דברנים מאוחרים", נטו לסבול יותר מבעיה פסיכולוגית, כש-13% מהם היו ביישנים או לא פעילים בהשוואה ל-8% מהדברנים המהירים. ולמרות זאת, הבדלים אלו נעלמו בגיל חמש, כשההורים מילאו שוב את השאלונים, והבעיות לא התעוררו שוב עד שהילדים הגיעו לגיל 17, אז הסתיימה תקופת המעקב.

החוקרים מאמינים כי הממצאים מצביעים על כך של"דברנים מאוחרים" יש בעיות התנהגות מוקדמות משום שהם מתוסכלים מכך שאינם מסוגלים לתקשר בצורה יעילה, ולא משום שמשהו אחד בעייתי או פגוע.

יחד עם זאת ציינו כי חשוב לשים לב אם הילד אינו מדביק את הקצב, משום שקשיי שפה מתמשכים נמצאו קשורים לבעיות בריאות מנטליות.