בית המשפט העליון קובע (יום ב', 18.7.11), כי העובדה שבידי אדם אין אישור שהייה בישראל, אינה מספיקה לכשעצמה כדי להוכיח מעל לכל ספק סביר שאין לו היתר כזה. לדעת השופט
סלים ג'ובראן, על המדינה להוכיח בצורה אקטיבית שעל-פי רישומיה אין היתר כזה.
הדברים כלולים בפסק דין בערעורו של פואד טורשאן, אשר הורשע בשהייה בלתי חוקית ונדון ל-55 ימי מאסר בפועל. באופן נדיר, קיים בית המשפט העליון דיון בגלגול שלישי בעניינו של טורשאן, על-מנת להכריע עקרונית בסוגיית ההוכחה של שהייה בלתי חוקית.
ג'ובראן דן בשאלת תוקפן של תעודות עובד ציבור כראיה בכתבי אישום נגד שוהים בלתי חוקיים, כפי שנהוג בכתבי אישום רבים מסוג זה. מדובר בתעודות בהן מצהירים נציגי המדינה על המסגרת החוקית של כללי השהייה בארץ ועל החומר המצוי בידי המדינה בנוגע לנאשם הספציפי.
התביעה טענה, כי לשוהה בארץ קל להוכיח שהוא נמצא בה כדין, באמצעות שליפת התעודה המתאימה מכיסו. לעומת זאת, העברת הנטל אליה - לחפש את המידע במאגרי מינהל האוכלוסין - יטיל עליה עומס כלכלי. ג'ובראן דוחה טענה זו: "לתביעה לא אמור להיות כל קושי להציג בפני בית המשפט ראיות המכסות את כלל האפשרויות לפיהן ייתכן שהתושב הזר שהה בישראל כדין, ובכך לעמוד הן בחובת הראיה הן בנטל השכנוע להתקיימות היסוד השלילי".
ג'ובראן מוסיף: "המשיבה ציינה כי חיים אנו בעולם בעל משאבים מוגבלים, ובמסגרתו היא פועלת. ואולם אימרה זו נכונה, ואולי אף ביתר שאת, גם כלפי הנאשם. ככל שאין מדובר בעובדה הנמצאת בידיעתו המיוחדת אין הצדקה להטיל את עול המשאבים המוגבלים דווקא עליו, באמצעות החלתם של כללי ההוכחה בדבר יסוד שלילי בעבירה. מכל מקום הרי, כפי שהוסבר, נטל השכנוע נותר על כתפי המשיבה. היה ומגבלות כלכליות או אחרות מונעות ממנה לעמוד בנטל זה, כך שנוצר ספק סביר באשמו של נאשם, יש לזכותו".
עם זאת, במקרה הנדון החליט ג'ובראן לדחות את הערעור, לאחר שמצא, כי היו די ראיות אחרות לכך ששהה בארץ שלא כדין. בשל הזמן הרב שעבר הוחלט שטורשאן ירצה את עונשו בעבודות שירות.
