חברת התרופות הלת'קר שבבעלות ענק התרופות ג'ונסון אנד ג'ונסון ניסתה להעביר מתפקידה עובדת שלקתה בסרטן, ולאחר שזו פנתה לבית הדין לעבודה - הודיעה לה על פיטוריה. ואולם, בית הדין הורה להחזיר אותה לתפקידה המקורי עד להכרעה בתביעתה.
שופטת בית הדין האיזורי בתל אביב,
נטע רות, קיבלה את תביעתה של העובדת, שהייתה אחראית על צוות בן שמונה תועמלנים להפצת תרופות פסיכיאטריות. העובדת חלתה בסרטן בסוף 2008, חודש לאחר שגם בעלה לקה במחלה ועברה טיפולים קשים. בשנת 2010 קיבלה העובדת העלאה בשכר, בונוס וסופשבוע זוגי בבית מלון
בנובמבר 2010 נודע לה באקראי, כי תקבל בונוס נמוך משל הכפופים לה, ואז העלתה הממונה עליה - לראשונה - טענות כלפי תפקודה. בינואר 2011, יומיים לאחר ששבה מחופשת מחלה בת שבועיים (במהלכה שהתה בבידוד אך המשיכה לעבוד), הודיעו לה הממונים עליה בהלת'קר, כי היא תועבר לתפקיד שלא היה קיים קודם לכן - מנהלת מערך קהילת רפואת המשפחה. במסגרת תפקיד זה הוכפף אליה תועמלן אחד בלבד, והעובדת טענה שגם היא למעשה חוזרת להיות תועמלנית.
בשיחות שקיימה העובדת עם הממונים עליה, העלו הללו שורה של טענות נגד תיפקודה. העובדת טענה, כי רוב הטענות היו חסרות שחר, לאחרות היו לה הסברים מוצקים, וככלל - הן נועדו רק להצדיק את הפגיעה במעמדה, שנבעה ממחלתה ומן ההיעדרויות שזו כפתה עליה. כאמור, לאחר שהעובדת פנתה לבית הדין, הודיעה לה הלת'קר על פיטוריה בטענה שנקטה בלשון בוטה נגד החברה ומנהליה.
רות פותחת בקביעה, כי יש מקום להחיל על העובדת את הגנתו של חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות. "יש מקום ליתן את הדעת למאפיינים הייחודיים הקשורים להשתלבותם בעבודה של חולים במחלות קשות דוגמת המבקשת, הסובלים לא אחת - ואף בתקופות של הפוגה מלאה של המחלה - מהתמודדות נפשית קשה עם איום הישנותה ובה בעת גם עם הסטיגמות החברתיות שדבקו בה ובמי שלקה בה", היא אומרת.
רות מוסיפה: "אין בכוונתנו לומר כי המעביד אינו רשאי לשקול במסגרת שיקוליו את היעדרויותיו של העובד שלקה בסרטן ואת השפעתן על התנהלות עסקו, אלא ששומה עליו לדעתנו, לבחון זאת בצורה מושכלת מתוך מודעות לקיומן של סטיגמות המיוחסות למחלה, לאחר ששמע את עמדתו של העובד, ותוך ביצוע ההתאמות הנדרשות ככל שהיעדרות כאמור צפויה או נדרשת עקב המחלה". לדבריה, הלת'קר יכלה לעשות זאת בעניינה של התובעת, אך נמנעה מכך - ואז העלתה בפניה טענות על תפקודה.
רות מוסיפה: "הטענות שהועלו בפני המבקשת - במהלך השיחה שנערכה על-פי דרישתה ועת שביקשה לשמוע את הנימוקים שהביאו להחלטה להעבירה מתפקידה - היו סתמיות, חלקן שוליות, חלקן לא התייחסו למועדים ולאירועים ספציפיים ולא ניתן היה להבין מהן מדוע ולמה שימשו טענות אלה עילה לניודה של המבקשת מתפקידה דווקא במועד בו נזקקה לעבודתה ולאישור מעמדה במקום העבודה כאוויר לנשימה.
"קשה להשתחרר מן התחושה כי חלק מהטענות שהושמעו כלפי המבקשת, לו היו מלובנות עימה טרם גיבוש ההחלטה - תוך התייחסות למגבלות הקשורות למחלה - יתכן שהיו מקבלות משמעות ופרשנות שונות מאלה שניתנו להן, בסופו של יום, על-ידי המשיבה תוך 'ניפוחם' של ארועים שוליים למעמד של 'אירועים מכוננים' ביחסי העבודה".
על פיטוריה של העובדת, אומרת רות: "להבנתנו נדירים הם המקרים בהם המאבק המשפטי שמנסה לנהל עובד כנגד מעבידו בטענה של פיטורים שלא כדין ובמסגרת עתירה להשבה לעבודה - אינו ניתן לתיאור כ'מלחמת חורמה'. זאת, תוך שהוא (העובד) מעלה בין היתר, טענות המטילות ספק במהימנות גרסתו העובדתית של המעביד... זאת ואף זאת, יש לומר כי המשיבה השיבה מלחמה שערה ובמידה לא מועטה אף גררה לכאורה שלא לצורך את המבקשת למחוזות מטרידים ומיותרים".
