התמונה המצטיירת בחלק מבתי הסוהר היא של עזובה פיסית ותנאי מגורים קשים ביותר, של צפיפות גדולה ומחנק בתאים ושל מבנים שאינם עונים לקני המידה הבסיסיים המתחייבים מן הדין ומקביעות בתי המשפט, לרבות בית המשפט העליון. כך קובע (ג', 16.8.11) הדוח השנתי התשיעי של הסנגוריה הציבורית על תנאי הכליאה בישראל.
אנשי הסניגוריה הציבורית נתקלו בתלונות בדבר ענישה משמעתית בלתי מידתית וקולקטיבית; שימוש בכבילה בלתי מידתית של אסירים ועצורים; מחסור בציוד בסיסי החושף את האסירים לפגעי מזג האוויר; ליקויים במתן טיפול רפואי לאסירים; בעיות במימוש הזכות לקשר עם בני משפחה, הזכות למפגש עם עורך דין וזכות הגישה החופשית לערכאות שיפוטיות.
אנשי הסניגוריה הציבורית נתקלו גם בליקויים בתשתית השיקומית בשב"ס. בין היתר, קיים מחסור בקבוצות טיפול מניעתי לעברייני מין ובמסגרות טיפוליות וחינוכיות לאסירים ביטחוניים. עוד מצאו אנשי הסניגוריה, כי קיים מחסור חמור בתקנים לעובדים סוציאליים בחלק מבתי הסוהר, מחסור שאינו מתיישב כלל עם מטרת הכליאה, שאיננה רק הרחקה מן החברה, כי אם גם הזדמנות לשיקום, למניעת חזרה עתידית על עבירות ולשילוב נורמטיבי בקהילה.
לדברי הסניגוריה הציבורית, יש לראות בחומרה רבה את הנסיונות להפסיק או לצמצם את השימוש במנגנון השחרור המינהלי, שהוא אחד הכלים הבודדים שבכוחם להקל במידת מה על הצפיפות הגבוהה במתקני הכליאה. "תחת לעשות כל מאמץ כדי לשפר את תנאי הכליאה ולהקל על רמת הצפיפות הקשה במתקנים, שירות בתי הסוהר והמשרד לביטחון פנים מנסים לנקוט בצעדים הפוכים של הפסקת או צמצום השחרורים המינהליים, צעדים שיש בהם כדי להחריף את המצב העגום השורר בחלק גדול ממתקני הכליאה ולהעלות את רמת הצפיפות בהם", טוענת הסניגוריה.
ריבוי תלונות וליקויים בבית הסוהר השרון
בית סוהר השרון "זוכה" לפרק מיוחד, בשל ריבוי התלונות והליקויים. בין היתר מצביע הדוח על: תלונות רבות בדבר ענישה מחמירה ובלתי פרופורציונאלית, לרבות ענישה קולקטיבית של אסירים; שימוש בכבילה בלתי מידתית של אסירים, לרבות אסירים אובדניים, עד כדי חשש לקיומה של מדיניות כבילה כאמצעי ענישה; תלונות קשות ורבות כנגד טיפול רפואי חלקי או אף העדרו; צפיפות בלתי נסבלת; תנאים היגייניים ותברואתיים ירודים במיוחד; תנאי תאורה ואוורור לא נאותים; בעיות כרוניות הנוגעות למצב השירותים והמקלחות; תלונות רבות על מחסור בציוד בסיסי; תלונות רבות בדבר טיב המזון וכמותו ואיכותם הירודה של מי השתייה; תלונות רבות בדבר העדר אפשרויות תעסוקה ופעילות חינוך או פנאי; ועוד.
בבית הסוהר דקל נתקלו אנשי הסניגוריה הציבורית בתלונות חוזרות ונשנות על שיטת ענישה מקובלת ושכיחה בכלא, הנקראת בפיהם "הכלוב". זהו מתחם מגודר של כ-2 מ"ר, החשוף בצדדיו וגג ארעי מכסה עליו. המתחם ממוקם ליד חדרי המפגש עם עורכי הדין, ולדברי מנהל בית הסוהר במהלך הביקור הוא נועד לשמש להמתנה למפגש. האסירים דיווחו, כי "מתחם המתנה" זה למעשה נוהג לשמש את הסוהרים לצורך ענישה מיידית ו"ספונטאנית", ללא אקט שיפוטי כלשהו. האסירים טענו כי הסוהרים מפנים את האסיר אותו הם חפצים להעניש לשהייה ממושכת ב"כלוב", לעיתים משעות הבוקר המוקדמות ועד הערב, וזאת ללא תלות בתנאי מזג האוויר, בקור או בחום. ה"כלוב" מכיל ספסל קטן ממתכת בלבד, ואין בו מתקן שתייה או שירותים.
בלמעלה ממחצית ממתקני הכליאה, בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית, נתקבלו תלונות שונות הנוגעות לטיב הטיפול הרפואי ולזמינותו. מרבית התלונות עוסקות באי-זמינות הגורמים הרפואיים בבית הסוהר ובתקופות המתנה ממושכות לבדיקות ולטיפולים המבוצעים על-ידי רופאים מומחים.
מישהו אמר "שיקום"?
ב-17 מתקנים עלו תלונות בנוגע לאיכות הטיפול הסוציאלי ומחסור בכוח אדם ובמסגרות טיפול ושיקום לאסירים, וכן התגלו ליקויים שונים הנוגעים למסגרות החינוך, התעסוקה והפנאי. בחלק גדול מן המתקנים קיים מחסור חמור במספר התקנים לעובדים סוציאליים או שהתקנים קיימים אך אינם מאוישים במלואם. בנוסף נמצא, כי עדיין קיים מחסור בקבוצות טיפוליות ייחודיות לעברייני מין. כן נתגלו ליקויים שונים הנוגעים למסגרות החינוך, התעסוקה והפנאי.
במרבית מתקני הכליאה שבאחריות שב"ס נמצאו ליקויים חמורים בכל הקשור לתנאים הפיזיים של השהייה במתקנים. למרבה הצער, בחלק ניכר מהמתקנים התנאים הפיזיים אינם עולים בקנה אחד עם שמירה על כבודם של האסירים והעצורים.
במרבית המתקנים האסירים שוהים בתנאי צפיפות קשים המגיעים לכדי 3-2 מ"ר לאסיר בלבד, ולפעמים אף פחות מכך. נמצאו תנאים היגייניים ותברואתיים ירודים, שבחלק מבתי הסוהר מגיעים עד לכדי הזנחה של ממש, באופן העלול לסכן את בריאותם של האסירים. נמשכת התופעה של אי הפרדה בין השירותים והמקלחת. נמצא מחסור בציוד בסיסי, כגון תנורי חימום, שמיכות, מאווררים, חומרי ניקיון, מוצרי היגיינה וביגוד בסיסי. נתקבלו תלונות על קשיים במימוש זכותם של האסירים לקשר עם בני משפחה; אותרו בעיות המקשות על קיום מפגש בין עצורים ואסירים לעורכי דינם. כן נמצאו בעיות הקשורות לטיב המזון, למחסור בכמות המוקצית לאסירים ולסדרי האכילה בתאים.
אפילו בבתי המשפט פוגעים בזכויות
בשנים 2010-2009 ביקרו נציגי הסניגוריה הציבורית גם בעשרה מתקני כליאה שבאחריות משטרת ישראל. בחלק מן המתקנים עדיין מופרות זכויותיהם הבסיסיות של העצורים, וכי במקרים רבים לא נשמרות הוראות החוק והתקנות בדבר תנאי ההחזקה במעצר.
בחלק גדול מן המתקנים נמצאו הליקויים הבאים: צפיפות בתאים המגיעה עד לכדי שלושה מ"ר לעצור, ולעיתים אף פחות מכך, תוך חריגה מהמינימום הנדרש בתקנות של 4.5 מ"ר לעצור; תנאי אוורור לא נאותים, הגורמים לתחושת מחנק ולריח רע בתאים; ליקויים במימוש הזכות להליכה יומית באוויר הפתוח, כשבחלק מן המתקנים כלל אין חצר טיולים ועל כן נשללת מהעצורים האפשרות לצאת לטיול יומי, וזאת במשך ימים רבים; אי הפרדה בין השירותים למקלחת בתא, בניגוד להוראות התקנות.
בלמעלה ממחצית המתקנים קיימים קשיים ניכרים במימוש זכות ההיוועצות של עצורים עם עורכי דינם, ובכלל זה: העדר חדר המיועד לעריכת מפגש בין עצורים לעורכי דינם; זמני המתנה ארוכים עד לפגישת עורכי הדין עם לקוחותיהם; וחדרים שאינם מאפשרים את עריכת המפגשים בתנאים נאותים.
בשנים 2010-2009 ערכו נציגי הסניגוריה הציבורית ביקורים רשמיים ב-13 מתקני מעצר שבבתי המשפט ברחבי הארץ. הליקויים הבולטים ביותר היו ביחס לצפיפות גבוהה, למצבם הקשה של תאי השירותים ולבעיות אוורור. בעיה מדאיגה נוספת היא, כי בחלק לא מבוטל מהמתקנים שנבדקו לא קיימים תנאים לקיומם של מפגשי עו"ד-לקוח באופן המאפשר מימוש נאות של זכות ההיוועצות. כן נמצאו ליקויים חמורים הנוגעים לכבילת עצורים בניגוד לחוק; להובלת העצורים אל מתקן המעצר ואולמות הדיון; לאספקת מזון ושתייה לעצורים; ולאי שמירה על כללי ההפרדה בין סוגי העצורים והאסירים.
