שניים מרוצחיה של דפנה כרמון לא יקבלו משפט חוזר

שופט בית המשפט העליון, אדמונד לוי, דחה (יום ד', 31.8.11) את בקשתם של כמאל ומוחמד סביחי למשפט חוזר בפרשת רצח דפנה כרמון בשנת 1982. זוהי הפעם השנייה בה נדחית בקשתם של השניים למשפט חוזר, לאחר שהורשעו באינוסה ורציחתה של כרמון ונדונו למאסר עולם.

האחים סביחי הם שניים מבין ארבעת המורשעים ברצח כרמון. לצידם הורשעו אחמד כוזלי ועטאף סביחי, אשר הורשעו גם ברצח הנער דני כץ. הרשעתם של הארבעה התבססה בעיקר על הודאותיהם ועל השחזור שערכו, לאחר שהן בית המשפט המחוזי והן בית המשפט העליון דחו את טענתם לפיה ההודאות הוצאו מהם באלימות.

הבקשה הנוכחית למשפט חוזר הוגשה בידי הסניגוריה הציבורית, שעסקה בנושא במשך מספר שנים. היא השתרעה על פני 200 עמודים והטענות בה נחלקו לארבעה סוגים: פגמים שנפלו בהליכים הקודמים ומנעו מן השניים להוכיח את חפותם, נקודות בהן שיקרו השוטרים באופן שחיפה על ההתנהלות האמיתית, אינדיקציות שונות לחפותם וטענות נקודתיות נוספות המוכיחות לשיטתם על חפותם.

בפסק דין המשתרע על פני 57 עמודים, מנתח לוי את הטענות שהועלו לראשונה בבקשה זו, לאחר שהוא אומר שלא ידון מחדש בטענות שכבר נדחו בידי הנשיא דאז, אהרן ברק, בעת הדיון בבקשה הקודמת למשפט חוזר. לוי קובע, כי למרות שנפלו פגמים מסוימים בהתנהלות המשטרה - בעיקר ביחס לנורמות הנהוגות כיום - אין בהם כדי ליצור תשתית לעריכת משפט חוזר:

אין עדות לקנוניה

"גם אם אפשר שהתנהלות החוקרים חרגה מההתנהלות הנדרשת כיום, נותרה העובדה כי כל החשודים מסרו לא אחת גרסאות מפלילות. טענותיהם החדשות של המבקשים עשויות ללמד כי החוקרים פעלו במספר דרכים כדי להוביל את החשודים ברצח המנוחה להתוודות, אך לא עולה כי היו אלה דרכי חקירה אלימות או פסולות מעיקרן. גם אי דיוקים מסוימים בתיעוד החקירה ובפירוט השתלשלות העניינים, אינם מעידים, כפי שניסו המבקשים להראות, על קנוניה אותה רקמו החוקרים כדי להסתיר את הדרך בה הובילו את המבקשים להודות בעבירות אותן לא ביצעו".

לוי דחה את בקשת המדינה לדחות את הבקשה על הסף בשל השיהוי בהגשתה, באומרו, כי אין למנוע את בירור הצדק רק מטעמים פרוצדורליים. עם זאת, כאמור, הוא דחה את הבקשה לגופה לאחר ניתוח מפורט של הטענות. בין היתר, נדחו טענות בנוגע לפעילותו של המדובב שהפעילה המשטרה; כאילו אביהם של האחים נעצר כדי ללחוץ עליהם; מעורבות כביכול של השב"כ בחקירה; הסתרת פרטים על פעולות חקירה; אמינות השחזור שערכו הרוצחים; תיעוד החקירות וכתיבת ההודאות בעברית, בה לא שלטו השניים; ופגמים בניהול המשפט בידי הסניגורים.

לוי מעיר על כך שתיעוד החקירות היה חלקי, אך אומר שאין בכך כדי להצדיק משפט חוזר. ביקורת דומה ומסקנה דומה בפיו גם בנוגע להשמדת כמה מן הממצאים בתיק, למרות החובה המפורשת לשמור לעולם ממצאים בתיקי רצח. לוי מסכים, כי נותרו קשיים ותמיהות שלא יושבו בפרשה, אך מוסיף:

"זהו אופיו של ההליך הפלילי, בו לעיתים מוצגת תמונה מרשיעה אף אם אינה ברורה לחלוטין. פרשות כאלו, בהן התשתית העובדתית אינה מבססת את המסקנה המפלילה מעבר לכל ספק - בשונה מספק סביר - לעולם תשמשנה כר פורה להעלאה חוזרת ונשנית של טענות ותיאוריות. בנימוקים שהם אפשריים או כאלה שלא נשללו בעבר, לא די להוביל לפתיחתם של פצעים שנרפאו ולהצדיק חריגה מעיקרון סופיות הדיון. כדי לעשות את הצעד הנוסף הנדרש לביסוס עילה למשפט חוזר, היה על המבקשים להראות כי הקשיים הרבים והחסרים העובדתיים משליכים על הודיותיהם. זאת כאמור, לא עשו".

הסניגוריה הציבורית מסרה בתגובה: "אמנם ההחלטה התייחסה בצורה מנומקת לכל טענות הסניגוריה, אך יחד עם זאת, מההחלטה עולה, כי המערכת אינה מוכנה לבדיקה חוזרת של טענות חפות ממשיות. המבקשים ימשיכו להילחם על חפותם".