|
|
אוטובוס תלמידים בברוקלין [צילום אילוסטרציה: AP]
|
|
|
|
|
סערה התחוללה השבוע בניו-יורק, כאשר חרדים דרשו מאישה בקו הנוסע לברוקלין לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. מה שבישראל הוביל לפסיקה של בית המשפט העליון, מהווה בניו-יורק סוגייה שהתשובה לה נראית חד-משמעית: מדובר בהפרדה אסורה.
אישה שעלתה לקו B110 נדרשה בידי הנוסעים להצטרף אל בנות מינה היושבות בחלקו האחורי של האוטובוס, בעוד הגברים יושבים בחלקו הקדמי. מתברר שזהו נוהג קבוע בקו זה, אך איש לא התלונן עליו עד כה - כנראה משום שכל הנוסעים השלימו איתו, מי מרצון ומי בכפייה. אלא שאותה נוסעת שיתפה אחרים בחוויה המפוקפקת, הסיפור הגיע לאינטרנט ומשם - לערוצי החדשות.
"הפרדה בלתי נסבלת"
הקו מופעל בידי חברה פרטית בזיכיון מעיריית ניו-יורק, ולכן הוא כפוף לכללים העירוניים. מנהלת מחלקת התחבורה בעירייה, אן קוניג, מיהרה להבהיר לחברה, כי דרישה מנשים לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס מהווה הפרה ישירה של תנאי הזיכיון ועלולה להביא לשלילתו. ראש העירייה היהודי, מייקל בלומברג, נדרש גם הוא לסוגייה והבהיר שהפרדה בין נשים לגברים בתחבורה הציבורית היא "לחלוטין בלתי נסבלת".
מטען מן העבר
בארה"ב יש להפרדה כזו משמעות עמוקה בהרבה מאשר בישראל, שכן ההפרדה בין שחורים ללבנים היוותה את אחד הביטויים המרכזיים של הגזענות במדינות הדרום. ב-1955 נעצרה רוזה פארקס, אשר סירבה לפנות את מושבה לאדם לבן בעיר מונטגומרי שבאלבמה. באותה תקופה, המקומות הקדמיים נשמרו ללבנים והאחוריים לשחורים, ופארקס - שישבה בחלק האחורי - נדרשה לקום משום שהחלק הקדמי היה מלא. מעצרה היה מנקודות המפנה בפעילות למען שוויון זכויות לשחורים, בהנהגתו של מרטין לותר קינג.
זוהי הסיבה שההפרדה בין גברים לנשים בידי יהודים חרדים תופסת כותרות ואת תשומת הלב הציבורית. לכן גם נראה, כי הרשויות בניו-יורק לא ישלימו עם הפרדה זו ויפעלו בתוקף למניעתה. זאת, בניגוד למצב בישראל, בו בית המשפט העליון אומנם אסר במפורש על ההפרדה, אך ציין שאין למנוע אותה אם כל הנוסעים מסכימים לכך - דבר הקיים בשורה של קווים המשרתים בעיקר ריכוזי אוכלוסיה חרדיים.
יש הכרח לנקוט בדרך אחרת כדי להגן על אינטרס הציבור
