רכבת ישראל תחזיר לעבודה את משה חזות, אשר פוטר בשנת 2004 לאחר שחשף שחיתויות ברכבת ובמיוחד בוועד העובדים הצפוני שלה. כך קבע (26.9.11) בית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בפסק דין המגולל מסכת ארוכה של התנכלויות לחזות ושיאה בשתילת סמים בביתו.
חזות החל לעבוד ברכבת בשנת 1996 ומילא מספר תפקידים, האחרון שבהם - פקח נייד. בתחילת 2003 גילה חיות, כי מזה 4.5 שנים לא נערכו בחירות לוועד הצפוני של עובדי הרכבת, וכי כמה מבכירי הוועד - ובהם היו"ר, שאול עוקיש (שהיה לאחר מכן יו"ר הוועד הארצי) - מכהנים בו בניגוד לתקנון ההסתדרות, משום שבמקביל שימשו בתפקידי ניהול או כוח-אדם. חזות החליט להתמודד על מקום בוועד ופתח במאבק נגד ראשיו.
תפקידים ללא מכרז, אי-דיווח על תאונה
באפריל 2003 הגיש חזות תלונה נגד אלי חרמון, שהיה מפקח תנועה ארצי ומזכיר ועד תנועה צפון, ובה ייחס לו שורה של עבירות פליליות ובהן שוחד וקבלת טובות הנאה. בתלונה, שנשלחה בין היתר לשר התחבורה דאז,
אביגדור ליברמן, נזכרו מנהל חטיבת נוסעים דאז אבי שגיא; מנהל מתחם צפון דאז יעקב ענף; ממונה על הפקחים דאז יהודה אמסלם; אלי חרמון; ועל מי שהיה חבר ועד תנועה ומפקח, אורי בן-שאול. חזות פירט שורה של פעולות פסולות המתרחשות ברכבת, ובהן:
- מתן תפקידים למיוחסים ללא מכרז (חולקו בין 50-30 תפקידים שונים).
- אי-דיווח בעניין אדם שלא היה מוסמך לנהוג ברכבת ואשר גרם לה נזק של מאות אלפי שקלים.
- מתן תפקידי ניהול לאדם שהורשע וישב בבית הסוהר על ייבוא וסחר בסמים.
- אי-דיווח לממונים על מנהל שנעצר בזמן העבודה, וכן תפיסת רכוש גנוב במתחם הרכבת.
- קבלת עובדים לרכבת ישראל על-פי קשרים אישיים עם עוקיש (ובהם עובדים ללא שירות צבאי).
חודש לאחר ששלח חזות את התלונה, הוא זומן להופיע בפני ועדת בירור, בה היו חברים גם שגיא וכנף - נגדם התלונן. הזימון היה לבדיקת מצבו הרפואי, אך כאשר הגיע נמסר לו שזהו בירור משמעתי, בסופו נקנס בשכר של ארבעה ימים. השופטת מיכל אריסון-חילו קובעת, כי כינוס הוועדה היה פגום ולפיכך החלטותיה בטלות.
כתבי האישום בוטלו בהסכמת המדינה
חזות המשיך במאבקו נגד חברי הוועד, דבר שהביא לכך שבשנת 2003 הוגשו נגדו לא פחות מ-53 תלונות בידי ממונים, חברי ועד ועובדים. העובדים חירפו וגידפו את חזות, איימו עליו, הגישו תלונות למשטרה והתנכלו לו. חזות מצידו לא נשאר חייב: הוא חרף וגידף חלק מהעובדים והתעמת עימם מילולית, וגם הוא הגיש תלונות למשטרה.
הדברים הגיעו לשיאם בשתי תלונות פליליות נגד חזות. האחת הובילה לכתב אישום נגדו, לפיו תקף את מנהל תחנת מוצקין, יובל אטוס - כתב אישום שבוטל לאחר שאטוס סתר את עצמו בבית המשפט. במקרה השני נמצאו סמים בביתו של חזות, אך הוא טען שנשתלו שם בידי מבקשי רעתו. גם כתב אישום זה בוטל, ואריסון-חילו אומרת שיש יסוד להניח שאכן מדובר היה בהפללתו של חזות על-רקע פעילותו ברכבת.
באוגוסט 2008 התקיימה אסיפה של חברי ועד נהגי הרכבת, בה הורה מזכיר הוועד לנוכחים לירוק בפניו של חזות, לקלל אותו בזמן העבודה ולהמשיך להגיש תלונות נגדו. חזות התקשר למנכ"ל הרכבת דאז, יוסי מור, וסיפר על האירוע - אך תגובתו של מור הייתה לנזוף דווקא בחזות עצמו בשל הפנייה אליו. שבוע מאוחר יותר, ביום כיף בלונה גל, הותקף חזות פיזית פעמיים בידי מנהל תחנה ונזקק לטיפול רפואי.
ועדת השניים התייחסה בלגלוג
אריסון-חילו קובעת, כי כל המהלכים - עשרות התלונות הפנימיות נגד חזות והתלונות למשטרה נגדו - לא נועדו אלא כדי להוביל לפיטוריו. פיטורים אלו באו בעקבות ועדת בירור שהתכנסה בספטמבר 2004, למרות שחזות הודיע שמסיבות רפואיות לא יוכל להתייצב לישיבה. בוועדה היה חבר גם עוקיש, נגדו כזכור יצא חזות כבר בתחילת מאבקו. בית הדין קובע, כי עובדה זו מהווה פגם מהותי חמור שנפל בעבודת הוועדה, וכי גם לגופם של דברים - לא הייתה הצדקה לפיטוריו של חזות לנוכח החומר שהוצג לוועדה. לאור כל אלו, נקבע, פיטוריו של חזות בטלים.
חזות ערער על פיטוריו בפני מור ומי שהיה מחזיק תיק הרכבת בהסתדרות, חיים שייב. בית הדין מותח ביקורת קשה גם עליהם, משום שלא טרחו לבדוק את התלונות שהובילו לפיטוריו של חזות, הטילו עליו את הנטל להפריך אותן והתייחסו בלגלוג למה שכינו "תיאוריית הקונספירציה" שלו בדבר הקשר בין מאבקו בוועד לבין פיטוריו. לפיכך, קבע בית הדין, גם אישור פיטוריו של חזות בידי מור ושייב דינו להתבטל.
בית הדין קובע, כי חזות פוטר משום שחשף שחיתויות ולפיכך הוא זכאי להגנות שמעניק החוק. בית הדין הורה כאמור לרכבת להחזיר את חזות לעבודה, ולשלם לו את השכר שאיבד מאז פיטוריו בסך 372,000 שקל. כמו-כן חויבה הרכבת לשלם לו הוצאות בסך 50,000 שקל.
מעין שקיעה לתוך אפתיה
