ערעורים הדדיים בפרשת המס של שרגא ברוש

נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, שרגא ברוש, מערער על הרשעתו בעבירות מס ולחלופין על חומרת עונשו - 14 חודשי מאסר וקנס של 100,000 שקל. המדינה מערערת על קולת עונשו של ברוש ומבקשת לגזור עליו לפחות שנתיים מאסר. הערעורים הוגשו (30.4.24) לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

השופטת דנה אמיר (בתפקידה הקודם כשופטת בבית משפט השלום בתל אביב; כיום בבית המשפט המחוזי) הרשיעה את ברוש בשני סעיפים של מרמה, עורמה ותחבולה כדי להתחמק ממס; שני סעיפים של מסירת פרט כוזב בדוח למס הכנסה; קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות; ועריכת דוח לא נכון.

ברוש ואחיו יריב ברוש החזיקו בחלקים שווים במניות חברת א.ל.ע.א השקעות, אשר החזיקה במניות חברת עושרד גז טבעי, המשווקת גז טבעי מקידוח תמר. בשנת 2015 מכרה א.ל.ע.א חלק ממניותיה בחברת עושרד ונרשם לה רווח הון בסך 8.6 מיליון שקל. אילו הייתה א.ל.ע.א חברה משפחתית, הייתה לה הטבת מס בגין רווחי ההון מהמכירה: רווח ההון לא היה ממוסה במיסוי דו-שלבי, כפי שממוסה חברה שאינה חברה משפחתית - מיסוי רווח ההון בשיעור מופחת בחברה, ואחר כך מיסוי הדיבידנד בשיעור מלא כשהוא מחולק לבעל המניות.

אמיר קבעה, כי ברוש החליט לרמות את פקיד שומה ת"א-1 על-ידי יצירת מצג כוזב לפיו הוגשה כבר באוקטובר 2014 לפקיד שומה נצרת בקשה להכיר בחברה כמשפחתית. לצורך כך, הוא זייף שלושה מסמכים של ה"בקשה", הגיש אותם בינואר 2017 לפקיד השומה וביקש בהתבסס עליהם להכיר בחברה כמשפחתית, בנימוק שהם הוגשו במועד אך לא טופלו, והבקשה נענתה. המס אותו היו צריכים לשלם החברה והאחים ברוש היה 4.3 מיליון שקל, אך בפועל שילמו רק 2.8 מיליון שקל - כך שהמרמה חסכה להם 1.5 מיליון שקל.

ערעור ברוש: "צבר של שגיאות מהותיות"

ברוש טוען, כי בפסק דינה של אמיר היה "צבר של שגיאות מהותיות ויסודיות" אשר "יורדות לשורש ההרשעה". שגיאה יסודית שלה הייתה בהיפוך נטל ההוכחה, אשר בפועל הוטל על ברוש במקום על התביעה. המדינה לא הביאה לעדות את רו"ח מיכאל בר-לבב, אשר עסק בענייניה של החברה (והודה בהסדר טיעון), ובשל כך נוצר "צבר של שגיאות משפטיות מהותיות בהסקת המסקנות שעמדו ביסוד ההרשעה.

"המסקנות המרשיעות הוסקו ללא בסיס בראיות, או על יסוד הנחות, סברות ותהיות שעמדו בניגוד לראיות, או תוך התעלמות מעובדות וראיוות שהובאו (ברובן כבר במהלך פרשת התביעה, בחקירות הנגדיות של עדי התביעה) ותוך התעלמות מטענות הגנה, או דחייתן באופן מעגלי על יסוד המסקנות שהוסקו". פסק הדין הוא למעשה חזרה על טענות המדינה, אשר נשענו בצורה פסולה על ההסדר עם בר-לבב, נאמר בערעור. בלא עדותו של בר-לבב נותרו רק ראיות נסיבתיות, אותן לא ניתנה אמיר כנדרש ואשר לא היה די בהן כדי להרשיע את ברוש.

ברוש טוען, כי אמיר הרשיעה אותו בלא לדון בשאלה האם התקיימו היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של העבירות, ותוך התעלמות מהקשר המקצועי ומן הפער המובנהה בינו לבין בר-לבב. היא גם לא בחנה כיאות את הטענות להגנה מן הצדק והתעלמה ממחדלי החקירה, דחתה כלאחר יד את האפשרות שהעלתה ההגנה ואשר שוללת מעשי זיוף ומרמה מצידו של ברוש והתעלמה מראיות המוכיחות שהוא פעל בתום לב.

לחלופין מערער ברוש גם על חומרת עונשו, ומשווה אותו לזה שהוטל על בר-לבב - תשעה חודשי עבודות שירות. לטענתו, זהו עונש מופלג בחומרתו בהתחשב בנסיבות ביצוע העבירה, נסיבותיו האישיות הייחודיות, תשלום מלוא חוב המס ולקיחת אחריות. ברוש מבקש לגזור גם עליו עבודות שירות תוך השוואת עניינו למדיניות הענישה במקרים אחרים. הערעור הוגש באמצעות עוה"ד איריס ניב-סבאג, אבנר שמלה ונטע גורי.


ערעור המדינה: פער בין הרטוריקה לענישה

המדינה טוענת, כי אמיר טעתה כאשר קבעה מתחם ענישה של 30-12 חודשי מאסר; היא מבקשת מבית המשפט המחוזי להעמיד את המתחם על זה שהציבה כבר בשלום - 40-24 חודשי מאסר. לדברי המדינה, המתחם רחב מדי - שכן הפער בין שני קצותיו הוא פי 2.5 - ובכך הוא מרוקן מתוכן את מטרות קביעתו. לשיטתה המתחם אינו עולה בקנה אחד עם הערכים החברתיים שנפגעו, נסיבות ביצוע העבירה ומדיניות הענישה, והוא מתאים להשמטת הכנסה בסך 1.5 מיליון שקל - בעוד במקרה זה מדובר בהשמטה של 8.5 מיליון שקל.

עוד אומרת המדינה, כי קיים פער בין הרטוריקה המחמירה בה השתמשה אמיר לתיאור מעשיו של ברוש לבין העונש שהטילה עליו. היא גם טעתה כאשר גזרה את העונש סמוך מאוד לתחתית המתחם ונתנה משקל מופרז לכך שברוש הסיר את המחדל ושילם את המס בו היה חייב מלכתחילה. לצד זאת, ממשיכה המדינה, אין נסיבות מקלות ובמיוחד יש להביא בחשבון שברוש ניהל את משפטו עד תומו ולא נטל אחריות על מעשיו. לבסוף נטען בערעור, כי אמיר טעתה כאשר קנסה את ברוש בתחתית המתחם שהציבה (200-100 אלף שקל). הערעור הוגש באמצעות עו"ד נועם עוזיאל.