הרש"פ ממשיכה להתעלם מישראל במפות ובספרי הלימוד

הרשות הפלשתינית ממשיכה שלא לציין ושלא לאזכר את קיומה של מדינת ישראל במפות שהיא מלמדת בספרי הלימוד בכל הכיתות בבתי הספר שלה – כך עולה מדוח שמפרסם מכון IMPACT-SE לחקר הסובלנות והשלום, לקראת ההצבעה על בקשתה של הרש"פ להצטרף כחברה בארגון אונסק"ו.

המחקר שבחן 117 ספרי לימודי פלשתינים, חושף מגמה עקבית בספרי הלימוד משנת 1995 ואילך, בהם הילד הפלשתיני שלומד גיאוגרפיה לא מוצא את המילה ישראל, פרט לדיווח יחיד על תוכניות ישראליות לפשרה טריטוריאלית הנתפשות כעוינות. כמו-כן הילד הפלשתיני לומד שנצרת שבגליל, וגם הנגב, שייכים לרשות הפלשתינית.

עוד נמצא כי החומר הנלמד בספרי הלימוד המיועדים לרבדי הגיל השונים עוסק בנושאים כמו ג'יהאד, ריבאט לנצח (מלחמת גרילה) לצד גלוריפיקציה של מוות ודם. בספרים קיימות דעות קדומות קשות, בעיקר על יהודים ונוצרים, ולא רק בספרי משרד ההקדשים. השואה אינה נלמדת כלל וכך הרשות הפלשתינית גם איננה מלמדת על גורלן של הקהילות היהודיות בארצות ערב ובשטחים שאיבד הצד היהודי והישראלי מאז ראשית הסכסוך. תיאור הנכבה הוא התיאור הפלשתיני הגורף המטיל על הצד הציוני את מלוא האשמה, אף כי קיים איזכור אחד בדבר דחיית הערבים את הצעת החלוקה. התלמידים מחונכים לכך שהפליטים הפלשתינים ישובו לבתיהם.

הצד הישראלי מוצג כרע המוחלט

הבעיות המרכזיות בספרי הלימוד הן הפער בין המציאות לבין החומר הנלמד ויצירת תפאורה הרואית למעשי אלימות והתאבדות לתלמידים צעירים. האידיאולוגיה הנלמדת עלולה לגרום להתפרצויות של אלימות אף באין הכוונה מרכזית. קיימת התעלמות מוחלטת מתרבות הזולת ומן הזולת הפרטי כאדם ומכך שיש לו טענות לגיטימיות כתנועה לאומית – שהיא אומנם תנועה לאומית מתחרה אך קיימת, וגם בעלת שורשים היסטוריים ותרבותיים בארץ ובאזור.

הדוח קובע כי הצגת הצד הישראלי כרע המוחלט, כפולש אירופי קולוניאליסטי, לצד החינוך למלחמת נצח והיעדר איזכורים של שיתופי פעולה איננה תואמת את ההחלטות וההמלצות העקרוניות של אונסק"ו.

חלק מן הספרים מעודדים ערכים ליברליים ודמוקרטיים

יחד עם זאת, אומרים במכון IMPACT-SE, לא הכל שחור בספרי הרשות. ניכר מאמץ רציני ושיטתי לפתח לאומיות קונסטרוקטיבית שמובילה לציות למורים, להורים ולמבוגרים, לצד עזרה לזולת, חריצות ולימודים. אין קריאה ישירה לביצוע מעשי טרור והרג. חלק מן הספרים מעודדים ערכים ליברליים ודמוקרטיים כמו דיון פתוח ושוויון לנשים. ספרים אחרים אומנם מצדיקים אפליית נשים על-פי חוקי האיסלאם ומציבים נשים בתפקידים מסורתיים.

קיים גם חינוך לשמירה על הסביבה אף כי ברוב המקרים ספרי הלימוד הפלשתינים מטילים אשמה בלעדית על הצד הישראלי ואינם מחנכים לשיתוף פעולה ולא לפתרון סכסוכים – כגון בשאלת המים – בדרכי שלום. התלמידים לומדים כי עניין המים עלול לגרום למלחמות בעתיד. התלמיד הפלשתיני איננו מקבל כלים על-מנת למנוע התממשות תחזית קשה זו. בחלק מן הספרים יש ניסיון למתן את הממד הלוחמני של האיסלאם. הדת מוצגת כמעודדת שלום ונמנעת ככל שניתן ממלחמת גי'האד. למשל מושג הד'ימה, שמשמעו, כפיפותם של היהודי והנוצרי למוסלמי והיותם תחת חסותו של שלטון מוסלמי, מוצג באחד הספרים כשלום קבוע על-פי האיסלאם, ללא פירוט המשמעות הבעייתית שיש באילוזיה הזו.