משרד הפנים מציע להתיר לכל רשות מקומית "להסדיר עניינים של שמירה, אבטחה וסדר ציבורי בתחומה ולפעול בעניינים אלה, וזאת בנושאים, בתנאים ובסייגים שקבעו השר והשר לביטחון פנים כאחד, בהסכמת שר המשפטים". לטענת המשרד, הצעתו מתבססת על פסק דין של בג"ץ מדצמבר 2009, אך עיון באותו פסק דין מגלה, כי המשרד רחוק מלמלא אחרי המלצות השופטים.

באותו פסק דין עסק השופט אליקים רובינשטיין (בהסכמת השופטים מרים נאור ואשר גרוניס) בשאלת חוקיות פעילותם של סיירים חמושים שהפעילה עיריית חולון, ואשר הפעלתם מומנה מאגרה מיוחדת שגבתה. בג"ץ קבע שהפעלת הסיירים אינה חוקית, משום שלעירייה אין סמכות בחוק להפעילם, וממילא גם גביית האגרה אינה חוקית.

לקבוע קריטריונים מדויקים

לאורך פסק הדין, הדגיש רובינשטיין מספר פעמים את הצורך שמשרד הפנים יקבע קריטריונים ברורים להפעלתם של משמרות עירוניים כאלו. כך למשל הוא אומר: "סבורני שעל משרד הפנים לערוך חשיבה מחודשת לגבי מתכונת הפעלתן של סיירות דוגמת זו שמפעילה עיריית חולון. רק לאחר שיקבע משרד הפנים קריטריונים מדויקים" ניתן יהיה לבחון את חוקיות הפעלתם של סיורים כאלו. "תהיה זו חובתו של משרד הפנים להציב גבולות ברורים", הוסיף רובינשטיין.

ביטוי נוסף לעמדה זו נתן רובינשטיין בהתייחסו לפעולות משרד הפנים שקדמו לעתירה: "משרד הפנים לא פעל כהלכה, שעה שפירסם את חוזרי המנכ"ל המאפשרים מימון והפעלת כוחות במשימות בעלות אופי ביטחוני - מבלי שקבע אמות מידה ברורות להפעלתם, ומבלי שנדרש לסוגיות קריטיות כגון תיאום בין כוחות אלה לבין המשטרה (ויתר הגורמים הכלל ארציים), או בינם לבין רשויות שכנות".

עוד הוא אומר על אותו חוזר: "לא נקבעה, למשל, חובת התייעצות מראש עם משטרת ישראל לגבי עצם הצורך בהקמת סיירת חמושה, או לגבי אופן הפעלתה והתיאום בינה לגורמים הארציים; דבר זה נראה על פניו אלמנטרי. אף לא נקבעו הסדרים המתייחסים לרשויות שכנות, ולהשלכות שעשויות להיות לפעילות הסיירת עליהן - החל מהחצנה שאינה חיובית, דרך סוגיות של תיאום ויידוע, וכלה באפשרות לשיתוף פעולה".

חשש מפני פוליטיזציה

רובינשטיין אף הביע הסתייגות עקרונית מרעיון השומרים העירוניים החמושים: "שאלת הסמכות שנותרה פתוחה אינה מתייחסת לכל רוחב החזית, שהצבת שומר בפתח בניין העירייה מקצה מזה, והקמת מיליציה עירונית פרטית מקצה מזה. רובה המכריע של החזית בוודאי שאינו בסמכות העירייה. עירייה מוסמכת להציב מאבטח בפתח משרדיה, והשאלה היא עד כמה ניתן למתוח סמכות מצומצמת זו... השאלה היא מתי אותו שומר נייח יהפוך לכוח חמוש מהסוג שאין סמכות להפעיל, לכך צריכים הגורמים המתאימים להידרש, ושאלה מצומצמת זו היא הנותרת לעת הזאת בצריך עיון, תוך שכשלעצמי מסופקני אם ניתן כל עיקר להכשיר כוח חמוש כזה".

לבסוף אומר רובינשטיין: "אמרנו כי העתירה אינה עוסקת ב'משטרה מקומית', אותו רעיון שעולה מדי פעם. אך ברי כי גם לפתחה של סיירת וגם לפתח 'המשטרה המקומית' רובצות סכנות, ואיני מדבר בחולון דווקא, ואיני חפץ לפגוע חלילה בפרנסיה. אחת מהן היא פוליטיזציה ושימוש לא נאות במערכת מקומית פנימית, ופעמים 'רחוק מן העין רחוק מן הלב', והחשש לשימוש לרעה אינו יכול לחמוק מן הלב; די לחכימא ברמיזא. על כן שעה שנדונים נושאים אלה, נחוץ שתינתן הדעת גם לכך".

למרות אמירות ברורות אלו, כולל תזכיר החוק של משרד הפנים שני סעיפים כלליים בלבד: האחד בדבר מתן הסמכות לרשות מקומית להקים סיירת שכזו, והשני - בדבר הרשות שיש לה לגבות אגרות לצורך הפעלתה. דברי ההסבר לתזכיר גם הם אינם כוללים התייחסות כלשהי לאותן הנחיות של בג"ץ, שנכללו כאמור בפסק הדין עליו מבסס משרד הפנים את ההצעה. כל שנאמר הוא, שהשרים יקבעו בעתיד כללים להפעלת אותם גופי שמירה, אך אין כל לוח זמנים לקביעת כללים אלו.