החלטתו של בנק מזרחי-טפחות לחסוך 100,000 שקל בתשלום אגרה, עלתה לו 1.7 מיליון שקל - הפער בין הסכום שתבע לבין הסכום שנקבע כחובו של לקוח כלפיו. לצד זאת, מותח (יום ג', 15.11.11) שופט בית המשפט העליון,
יצחק עמית, ביקורת על מה שהוא מכנה "צורה מרושלת עד כדי מזלזלת בהוכחת גובה החוב" בה נהג הבנק.
מזרחי-טפחות שחברת הנדל"ן צוף יער חייבת לו 10 מיליון שקל, אך משיקולי אגרה תבע מהחברה ובעליה, הרצל פדלון וצ'רלס ריצ'רד וולף, 6 מיליון שקל בלבד. מאחר שהאגרה היא 2.5% מסכום התביעה, הרי שהבנק חסך אגרה בסך 100,000 שקל. בית המשפט המחוזי מרכז דחה את התביעה, בנימוק שהבנק לא הוכיח את החוב הנטען, שכן לפי דפי העו"ש של החברה - עמד חובה על 335,000 שקל בלבד.
הבנק ערער על ההחלטה ועמית קיבל את הערעור. לדבריו, החברה ובעליה התכחשו לחוב רק בחצי-פה, וניתן להסתמך על רישומי האובליגו שלו להוכחת גובהו. עם זאת קבע עמית, כי החוב המדויק היה 7.7 מיליון שקל ולא 10 מיליון שקל, שכן חוב של למעלה מ-2 מיליון שקל נרשם בטעות פעמיים. ואולם, מאחר שהתביעה הוגבלה כאמור ל-6 מיליון שקל, זהו הסכום שיקבל הבנק, בניכוי התקבולים שהתקבלו כתוצאה מכינוס הנכסים או מכל מקור אחר לאחר הגשת כתב התביעה.
על התנהלות הבנק, אומר עמית: "הבנק נהג בצורה מרושלת עד כדי מזלזלת בהוכחת גובה החוב, בכך שהסתפק בצירוף שני דפים מקוטעים לכתב התביעה ולתצהירי עדות ראשית מטעמו, וכי נתברר כי הדף הראשון 'נבלע' בדף השני, הוא דף האובליגו, כך שהסכום של כ-9.7 מיליון שקל שננקב בכתב התביעה היה למעשה שגוי באשר התיימר לכלול, שלא כדין, גם את הסכום של 2,083,015 שקל שהופיע בדף הראשון. הדבר לא הפריע לכל המצהירים מטעם הבנק לחזור כ'תוכי' על כך שהחוב בספרי הבנק נכון ליום 14.9.03 עומד על כ-9.7 מיליון שקל תוך שהם מפנים לדף הראשון והשני".
אחת השגיאות החמורות ביותר של ממשלת ישראל: ההפרדה בין חטופים לחטופים, ואי-עמיד...
