מחקר חדש שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה מציע, כי אין מקום בחוק העונשין לעבירה שעניינה הגנה כללית על רגשות הדת ואמונת האדם הדתי. לדעת עורכי המחקר, איסור זה מסב פגיעה קשה בעיקרון חופש הביטוי שהוא ערך יסוד בחברה דמוקרטית.
המחקר, שנערך על-ידי פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתייחס בעיקר לסעיף 173 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 - "פגיעה ברגשי דת". סעיף זה מטיל עד מאסר של שנה אחת על "המפרסם פרסום שיש בו כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתם או ברגשותיהם הדתיים של אחרים" ו/או "המשמיע במקום ציבורי ובתחום שמיעתו של פלוני מילה או קול שיש בהם כדי לפגוע פגיעה גסה באמונתו או ברגשותיו הדתיים".
בית המשפט העליון נדרש בפעם הראשונה לבחירה ישירה של סעיף זה בחוק, בפרשת טטיאנה סוסצקין, שהואשמה בפגיעה ברגשות הדת של המוסלמים בחברון, בכך שביקשה להפיץ בחלק של העיר הנתון לשליטת הרש"פ, כרוזים בהם צוייר הנביא מוחמד בדמות חזיר.
בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע את הנאשמת בניסיון לבצע עבירה של פגיעה ברגשות דתיים על-פי סעיף 173 לחוק העונשין, ובית המשפט העליון דחה את ערעורה של הנאשמת והשאיר את ההרשעה בעינה.
לאחר ניתוח מקיף של השתלשלות ההגנה על רגשות בכלל ורגשות דתיים בפרט במשפט הפלילי בישראל, והשוואה למצב המשפטי במדינות מערביות, הגיעו עורכי המחקר למסקנה, כי "איסור המיוחד לרגשות דת ולאמונה, פוגע בעיקרון השוויון ובעקרון ההגינות". לדעתם, איסור כללי על פגיעה ברגשות דת "לוקה באי בהירות ובחוסר ודאות. הוא מחייב התחשבות במושגים נסתרים מן העין וקשים להערכה כגון רגשות, דת ומידת ההיפגעות האינדבדואלית של הפרט".
משום כך, סבורים עורכי המחקר, כי "עבירה כזו היא בעייתית מבחינת עקרון החוקיות". עוד הם סבורים, כי "איסור על פגיעה ברגשות מעלה קשיים רבים הקשורים לאפשרות אכיפת האיסור, וקשיים אלה מטילים בספק את התועלת שביצירת האיסור מול העלויות הכרוכות בו".
נימוק נוסף שמעלים עורכי המחקר לביטול הסעיף בחוק הוא, ש"ההגבלות שעלולות לנבוע מההגנה על רגשי הדת, מסכלות סיכוי אמיתי לשיח מלא וכן מפרה". עורכי המחקר מדגישים, כי "חשיבותו של חופש הביטוי ברורה אף אם הוא מחייב לשאת במחירים מסויימים מצד קבוצות, והוא חיוני במיוחד בחברה פלורליסטית, שבה קבוצות מנוגדות, מתחרות ולעיתים עויינות נתבעות לחיים משותפים".
על כן, מסקנת החוקרים היא ש"חופש הביטוי דוחה איסור פלילי המגן מפני פגיעה ברגשות ברוח האיסור הקיים כיום בסעיף 173 לחוק העונשין".
בשולי המחקר מציעים עורכיו תיקונים הדרושים לדעתם בחקיקה הפלילית בכל הנוגע להגנה על רגשות הדת. לדעתם, יש מענה סביר להגנה על רגשות דת בשורה של חוקים אחרים קיימים שנועדו להבטיח חופש הפולחן והדת, כמו למשל סעיף 170 לחוק העונשין, הקובע כעבירה פלילית - חילול מקומות קדושים וחפצים מקודשים או סעיף 171 לחוק, הקובע כעבירה פלילית - הפרעה מכוונת לפולחן או לאקט דתי אחר.
לדעת עורכי המחקר, יש מקום לשמר סעיפי חוק אלה בשינויי התאמה ועדכון. זאת ועוד, גם האיסור על פרסום הסתה לגזענות בנוסחו כיום, טומן בחובו לפחות חלק מהקשיים שתיארו במחקרם לגבי החוק להגנה על רגשות דתיים. ההגדרה "גזענות" כוללת בין היתר גם "ביזוי" ו"השפלה" (תחושות שהן בעיקרון רגשיות) ועל כן, "איסור פרסום דבר הסתה שעלול להביא לביזוי והשפלה של אדם בשל אמונתו הדתית, מותיר חלק מהמכשולים שהם נחלת סעיף 173".
לכן, לדעת החוקרים, יש צורך בבדיקה מחדש של האיסור הזה, כך "שיביא להגנה מירבית על שלום הציבור מפני גילויים של גזענות, תוך שמירה על חופש הביטוי".
