שלושה חברי כנסת ממפלגות שונות, שבעברם היו עיתונאים, הביעו את דעתם על התקשורת. הם דיברו במהלך חבר-דיון בנושא "חייו של עיתונאי בסבך הפוליטיקה הישראלית", שהתקיים (יום א', 27.11.1) בבית ספר סמי עופר לתקשורת במרכז הבינתחומי בהרצליה, בהנחיית ד"ר יובל קרניאל.

ח"כ דניאל בן סימון טען כי "לתקשורת יש אומנם השפעה אדירה על יצירת התנאים האקלימיים, אבל רק מועדון ה-120 (ח"כים) הוא המכריע האמיתי. התקשורת היא רק להקת המעודדות שלנו, ושום אמנון אברמוביץ' או יאיר לפיד לא הכריעו בהחלטות חשובות, רק אנו הח"כים".

הוא מתח ביקורת על התקשורת ורמז כי כתבים מסוימים "הם כמו נסיכים - ככל שהם כותבים פחות, הם מרוויחים יותר", והצהיר כי "המעבר מעיתונות לפוליטיקה הוא כמו המעבר ממחנה נופש למחנה עבודה. אני עצמי ירדתי ממעלה ההר לדרך חתחתים - מפלגת העבודה. עד שסילקנו את אהוד ברק, לא ידענו יום אחד של מנוחה".

ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' התייחסה לראיון שהעניקה ציפי לבני ל"7 ימים" ואמרה: "הזדעזעתי לשמוע את ציפי לבני אומרת שהיא מחכה ליום שאחרי הפוליטיקה. ציפי, אם את כל כך סובלת - תתפטרי!" עוד הוסיפה כי "התקשורת לא לוקחת אחריות על מה שהיא כותבת ומתייחסת לעצמה כגוף מסחרי. אך הציבור יודע בסופו של דבר מהי האמת".

ח"כ אורי אורבך העיד על עצמו כי הגיע לפוליטיקה מפני ש"הציעו לי. אני, כמו עיתונאים אחרים, 'דוגמן דעות'; במפלגות השונות יודעים בדיוק כיצד למתג אנשים כמוני. אנו מביאים עימנו אהדה אישית של הציבור אלינו ורוצים לקוות כי האהדה תתרגם להצבעה". אורבך הסכים עם הגדרת "מחנה העבודה" של בן סימון ואף הוסיף כי "עבודת הפוליטיקאי היא עבודת פרך והמעבר מעיתונות לפוליטיקה הוא מעבר בין מעורבות למחויבות". הוא הגחיך את התקשורת באומרו כי "תפקיד התקשורת הוא ליצור באזז ואנו הפוליטיקאים, בעיקר אלה שהגיעו מתחום התקשורת, יודעים בדיוק איך לגרום לתקשורת לעשות זאת. אנו ממציאים קשקושי-הצעות-חוק שלעולם לא יעברו אפילו קריאה ראשונה, ומקבלים את יחסי הציבור שלנו".

עם זאת, הדגיש אורבך כי "המעבר מעיתונות לפוליטיקה הוא משדה הציידים לשדה הניצודים וכי לעולם אין לך הזדמנות שניה להסביר למה התכוונת. פליטת-פה אחת שלך שאינה במקומה, ומחר תהיה מרוח על העמוד הראשון של העיתון ללא יכולת להסביר שלא לזה התכוונת".

לגבי האיום המרחף מעל ראשו של ערוץ 10 והחשש לסגירתו אמר: "אני לא אצא למאבק על שמירתו של הערוץ. המדינה הייתה דמוקרטית לפני עשור בלעדיו, ותמשיך להיות כזו גם אם ייסגר. יש שם עיתונאים שמנצלים את מעמדם כדי להשמיע את דעותיהם הפרובוקטיביות בשם חופש הביטוי כביכול".

על חוק לשון הרע אמר בקצרה כי "הבעיה עם החוק הזה היא שהוא עלול להפחיד את דוברי האמת; כל עיתונאי שלא יוכל לאמת את הידיעה שכתב עם שלושה עדים, עלול לחשוש לפרסם אותה וזה יגרום לקבירת העיתונות הרצינית בישראל".