הודאה של נאשם היא ראיה בעייתית, דווקא משום שהיא מאוד משכנעת. נאשם שמודה משמש גם כעד, ויש לבדוק היטב את דבריו של כל עד. כך אומר (יום ג', 6.12.11) שופט בית המשפט העליון,
ניל הנדל, בפאנל על תיקון הרשעות שווא, בכנס בתל אביב לרגל מלאת 15 שנה לסניגוריה הציבורית.
עוד אמר הנדל, כי כאשר יש צורך לבחון מהימנות של עד - היה רוצה ש"הפטנט של פינוקיו" יעבוד ואפו של כל שקרן יתארך. "תן לשופט להתמודד עם סוגיות משפטיות, זה יותר קל מאשר סוגיות של מהימנות", אמר. הוא התייחס גם להסדרי טיעון, שלדבריו הם כורח המציאות, אך יש להביא בחשבון ששיקולי כדאיות עלולים להביא להרשעות שווא. לדברי הנדל, על השופטים להתמודד נכון גם עם ראיות מדעיות ואפילו עם דנ"א, ולהיות ערים לבעייתיות הקיימות בראיות אלו.
הנדל גם הזהיר מפני הסקת מסקנות שגויות מראיות נסיבתיות, שניתנות להבנה בכמה צורות, ועמד על הצורך להביא בחשבון שעדי זיהוי עלולים לטעות
בתום לב. לבסוף אמר הנדל, כי קשה מאוד להגדיר מהו "ספק סביר". לדבריו, יש להשקיע מאמץ בהבנת מהו ספק סביר ולהבין מהי מטרתו: למנוע טעויות, "ולכן הרף כה גבוה". הנדל צופה, כי מספר המשפטים החוזרים יילך ויעלה, ככל שהנושא יילך ויוטמע.
הנדל סיפר, כי כאשר עלה ארצה מארה"ב בשנות ה-80, התפעל מחוסר השחיתות במשטרת ישראל ביחס למה שהתרגל אליו בניו-יורק. לסניגורים הציע הנדל לבוא לבית המשפט מוכנים, בעלי ידיעה מעמיקה ככל האפשר בתיק, ושתהיה להם אסטרטגיה. על התביעה אמר הנדל, כי היא מאוד הגונה, אך אין תקרה למוכנות לדיון ולהגינות בניהולו.
"מבקשים מהפרקליטות את הבלתי אפשרי"
עו"ד אפרת פינק, מבכירי הסניגוריה הציבורית, אמרה, כי כאשר מוגשות בקשות למשפטים חוזרים - הן מצביעות על כשלים מערכתיים אשר מתגלים רק בדיעבד. "המערכות השונות אינן מוכנות לערוך בדיקות אמיתיות כדי לגלות את הטעויות", אמרה פינק. היא ציינה, כי בית המשפט העליון קיבל מאז קום המדינה רק 21 בקשות למשפט חוזר, דבר שמשמעותו היא שביהמ"ש אינו מוכן לבצע בדיקה אמיתית של טעויות. לדבריה, מאז נכנסה
דורית ביניש לתפקידה כנשיאת בית המשפט העליון בשנת 2006, לא אישר בית המשפט אף משפט חוזר.
פינק הוסיפה, כי מתוך הגדרה - קשה לפרקליטות לבצע את התפקיד שהוטל עליה, לבחון את הבקשות למשפט חוזר, וזאת בשל תפקידה העיקרי. "מבקשים למעשה מהפרקליטות את הבלתי אפשרי", אמרה. "זה לא צריך להיות רק תפקיד הסניגוריה הציבורית, לבדוק מקרים של עיוות דין, אלא של כל המערכות, כולל הפרקליטות". היא טענה, כי המדינה אינה מוכנה לאפשר גישה לחומר הראיות כדי לבחון אותו מחדש, וציינה, כי ראיות לא נשמרות ולכן לא ניתן לבצע למשל את שבוצע בארה"ב - בדיקות דנ"א לאחר זמן.
פרקליט המדינה,
משה לדור, טען, כי גם הפרקליטים מגינים על הנאשמים שכן תפקידם היחיד הוא לחתור לגילוי האמת שניתן להוכיח בבית המשפט. "אנחנו עושים את הכל כדי לבדוק את עצמנו, לעיתים גם על-פי חומרי מודיעין וראיות שאינן קבילות. יש הרבה יותר מקרים מכפי שאתם מעריכים, בהם הפרקליטות מתקנת משגים שעשו המשטרה או הפרקליטות", אמר לדור. לטענתו, שיעור המשגים בישראל נמוך בהרבה מאשר במדינות רבות.
לדור הבהיר, כי מקובל עליו לחלוטין שעל הפרקליטות לעבוד עם הסניגוריה הציבורית, אך אין זה אומר שלאחר המשפט תהיה הפרקליטות מוכנה להיפרד מראיות. לדבריו, הבדיקה אינה יכולה להיות יום-יומית, בשל הצורך בוודאות שיפוטית ובאמון הציבור, ובצורך להתחשב באינטרסים של הקורבנות ומשפחותיהם. "איזה משפט אפשר לנהל באופן אמיתי אחרי 15-10 שנה, כאשר כבר את המשפט הראשון היה קשה לנהל? אנחנו צריכים להיות משוכנעים שנוכל לזהות את המקרים המתאימים [למשפט חוזר]".
עיוות דין בשל ייצוג בלתי ראוי
לדעת עו"ד
אביגדור פלדמן, עיוות דין נגרם בעיקר למי שלא נהנו מייצוג הולם, שידם לא הייתה משגת לעורכי דין ולכן יוצגו בידי עורכי דין שמונו בידי בית המשפט למרות שהיו חסרי ניסיון במשפט פלילי. הוא אמר, כי רק עורכי דין בודדים יסכימו לעסוק בבקשות למשפטים חוזרים, וגם הוא עצמו אמר רק לפני שלושה ימים שהוא כבר "זקן מדי ואין לו יותר כוח לאכזבות ולא לישון בלילה". הוא קרא להקים גוף עצמאי וחיצוני לפרקליטות, שיבחן כל פנייה של כל אסיר שיטען לעיוות דין, ויבדוק לעומק את האחוזים שייוותרו מכלל הפניות. הוא היפנה את קריאתו ספציפית ליועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, שהיה בעצמו סניגור. "בלי גוף כזה - אין שום סיכוי לסעיף הזה של משפט חוזר", טען פלדמן.
פרופ'
מרדכי קרמניצר סבור, כי יש לצמצם מראש את הסכנה של הרשעות שווא, ולא להסתפק בכלי של משפט חוזר. "החשש שלי הוא שבישראל אין עדיין הפנמה אמיתית של החשש מפני הרשעות שווא", אמר. הוא הצביע על שורה של הטיות העלולות להביא להרשעת שווא: הרצון למצוא את האחראי לעבירה, הקושי לחיות עם ספק, הקושי להכיר בטעות ואי הכרה בחולשתן של ראיות. "אם אנחנו משלים את עצמנו ששופט מקצועי חסין מפני הרשעת שווא, זו טעות. שופט מקבל הכשרה משפטית ולא הכשרה בהבנת בני אדם", התריע קרמניצר.
קרמניצר דחה את דבריו של לדור בנוגע להתחשבות בקורבנות, שכן לדבריו יש לתת עדיפות לאינטרס של הנאשם שייתכן שהוא יושב בכלא על לא עוול בכפו. הוא תמך בקריאתו של פלדמן להפקיד את בדיקת הבקשות בידי גורם חיצוני, שכן לא ייתכן שמי שמצא את הראיות המקוריות - יתבקש למצוא ראיות הפוכות. "בלי זוג עיניים שאינן שייכות לממסד המעורב, איננו עושים צדק למוסד של המשפט החוזר", טען. לדבריו, הפרקליטות אינה יכולה להילחם רק למען האמת, שכן מטבעה יש בה "משהו לוחמני שדוחף להרשעה".
לדור אמר, כי הקמת גוף עצמאי שיבדוק את הבקשות למשפטים חוזרים היא מהלך חיובי. עם זאת אמר, כי העין הנוספת הבודקת כיום את הבקשות, היא באה מתוך ראייה טרייה לחלוטין, משום שאת הבדיקה מבצעת המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, בעוד הטיפול המקורי נעשה בידי פרקליטויות המחוז. לדבריו, במאות מקרים עודכנה עמדת המדינה תוך כדי ההליך, והמערכת יכולה לתקן את המשגים תוך כדי תנועה ולא רק בדיעבד.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
