המלאך שלהם: די מריה מביא את השינוי בריאל

רוח חדשה נושבת בריאל מדריד ואין ספק שהשחקן שעשה העונה את ההתקדמות המרשימה ביותר הוא אנחל די מריה. הארגנטיני הצנוע, שסביב ראשו צוירו בעונה שעברה לא מעט סימני שאלה, הפך להיות אחד הבאנקרים בהרכב של ז'וזה מוריניו. נו טוב, בכל זאת מדובר במבשל הטוב ביותר כיום בליגה הספרדית.

אחרי הניצחון על ספורטינג גיחון בשבוע שעבר, שבו די מריה הבקיע את השער הראשון בבעיטה מפתיעה לרשת מזווית כמעט בלתי אפשרית ובישל את השני לכריסטיאנו רונאלדו, כשהעביר את הכדור בין רגליו של גרגורי, מוריניו דיבר עליו באופן מיוחד. "כשהוא הגיע לספרד, אף אחד לא הבין למה ריאל מדריד רכשה אותו", נזכר הפורטוגלי. "הוא שיחק בבנפיקה בליגת האלופות, אבל לא הצטיין באופן מיוחד וגם לא היה לו מונדיאל מרשים במדי נבחרת ארגנטינה. אבל אני ידעתי מה הוא יכול לתת לקבוצה. הוא בחור צנוע, הוא כל הזמן משתפר ומאמין שהקבוצה עומדת מעל הכל. אני אוהב את הגישה הפשוטה שלו ואת האופי שלו".

כן, אנחל די מריה מתאים כמו כפפה ליד של מוריניו, המאמן שמאמין קודם כל בקבוצתיות ובעבודה קשה, ורק לאחר מכן ביכולת האישית של הכוכבים שלו. לדי מריה אין כריזמה של כוכב. הוא לא כריסטיאנו רונאלדו ולעולם גם לא יהיה. קשה לראות אותו מדגמן ועוד יותר קשה לדמיין אותו מכריז על עצמו שהוא חתיך. זה קצת קשה כאשר הכינוי שלך הוא "פידאו", כלומר "האיטריה" – כינוי שהודבק לו בשל מבנה גופו הצנום. מה שכן, הוא בהחלט עשיר וגם כדורגלן מצוין.

די מריה נולד ברוסאריו, העיר שבה נולד גם ליאו מסי, שנה אחת אחרי "אל פולגה" (הפרעוש). אבל בעוד שמסי שיחק בקבוצות הילדים של ניואלס אולד בויס, לפני שהגיע לברצלונה בגיל 12, די מריה שיחק במדי היריבה הגדולה, רוסאריו סנטראל. כשהיה בן 19 ערך את הבכורה שלו במדי הצהובים-כחולים, וכבר אחרי כמה חודשים קיבל הצעה מפתה מאוד לחתום ברובין קאזאן הרוסית, הקבוצה בה מככב כיום ביבראס נאתכו. הכסף הגדול קרץ מאוד לדי מריה, והוא כבר הסכים עקרונית לעבור לרוסיה. למזלו הגדול, אחרי התלבטויות ארוכות, חזר בו והחליט להישאר בארגנטינה.

ההחלטה של די מריה לוותר על רובין קאזאן נבעה גם ממה שקרה לכוכב ארגנטיני צעיר אחר שניבאו לו גדולות ונצורות, פרננדו קבנאגי. החלוץ עזב את ריבר פלייט ב-2004, כשהיה בן 21, לטובת הכסף הגדול שהציעה לו ספרטק מוסקבה. לא חסרו לו אז הצעות מקבוצות באירופה הקלאסית, אחרי שכבש 70 שערים בשלוש עונות במדי ריבר ונחשב להבטחה הגדולה ביותר של הכדורגל הארגנטינאי, אבל ההצעה שהגיעה ממוסקבה הייתה הגבוהה ביותר. בשלוש השנים שלו ברוסיה קבנאגי הלך ודעך, וכמעט ונשכח. הוא התקשה להסתגל לאווירה השונה, למנטליות, לשפה ולמזג האוויר. חשבון הבנק שלו אמנם רופד בהרבה מאוד מיליונים, אבל כבר בגיל 24 הקריירה שלו הייתה על הקרשים והוא החליט לעזוב את רוסיה. קבנאגי ניסה את מזלו בבורדו, בה עשה שתי עונות לא רעות ועוד אחת איומה, עבר למאיורקה ונכשל, וכיום הוא מככב שוב בקבוצת נעוריו, ריבר פלייט, בליגת המשנה בארגנטינה.

אז במקום לעבור לרוסיה בחר די מריה בפורטוגל, כשבנפיקה רכשה אותו ב-8 מיליון יורו. זה היה בקיץ 2007, כשהוא היה בן 19 בלבד. זה היה אחרי שהאיטריה כיכב בזכיית הנבחרת הצעירה של ארגנטינה בגביע העולם לצעירים בקנדה. הכוכב הגדול של אותה נבחרת היה קון אגוארו, אבל אנחל די מריה היה גם הוא אחד הבולטים בטורניר, בו הבקיע 3 שערים, כולל בניצחון 0:3 על צ'ילה בחצי הגמר. שנה לאחר מכן הוא כבר היה בסגל הנבחרת האולימפית שזכתה במדליית הזהב בבייג'ין. אז נכון שמסי היה הסופרסטאר של הטורניר כולו, אבל די מריה הבקיע את שני השערים החשובים ביותר. הוא היה זה שכבש את שער הניצחון בהארכה מול הולנד ברבע הגמר וכמובן את שער הניצחון בגמר על ניגריה, עם הקשתה נפלאה מעל לשוער.

בכלל, די מריה מתמחה בהבקעה של שערים מרשימים. בשל העובדה שהוא משחק כקשר מאחורי החלוצים, או כשהוא מנצל את המהירות האדירה שלו, בדרך כלל משמאל, הוא לא מגיע לעומק הרחבה. לכן חלק ניכר מהשערים שלו מגיע בבעיטות מחוץ לרחבה או מזוויות קשות. דחיקות מ-5 מטרים זה לא הקטע שלו. וכמובן, כארגנטיני גאה, אנחל די מריה לא יכול מבלי לתת איזו "ראבונה" מרהיבה פעם בכמה זמן. ותאמינו או לא, מוריניו ממש לא כועס עליו בשל כך.

אם יש משהו שבכל זאת פוגע בדימוי הצנוע והנקי של די מריה, אלה הן ההצגות המיותרות שלו. כמו לא מעט שחקנים דרום אמריקנים, הוא נוטה להגזים בתגובות שלו גם על עבירות קלות במטרה לגרום לשופט להוציא כרטיסים צהובים או אדומים לשחקני היריב. ליאו מסי, חברו לנבחרת ארגנטינה, השתחרר מהנטיה הזו בשנים האחרונות וזה רק עזר לו ולתדמית שלו. די מריה עדיין לא הצליח להשתחרר מזה, אבל כנראה מדובר גם בעניין שבא עם הגיל.

את העונה הראשונה שלו בריאל סיים די מריה עם 6 שערי ליגה ו-11 בישולים. זה היה מאזן סביר, אבל המבשל המצטיין בעונה שעברה בריאל היה הגרמני מסוט אוזיל עם 17 אסיסטים. מה שכן, אף אחד לא ישכח לו את הבישול הנהדר לכריסטיאנו, שנגח את שער הניצחון של ריאל בגמר הגביע מול ברצלונה. העונה הסיפור שונה לחלוטין. אוזיל איבד גובה, מקומו בהרכב כבר לא מובטח ויש גם סיפורים על בילויים ליליים מוגזמים. לעומתו, די מריה ביסס את מעמדו בהרכב. הוא אמנם החמיץ כמה משחקים בגלל ההרחקה נגד ראיו ואייקאנו והפציעה במשחק מול אוסאסונה (בו בישל את שלושת השערים הראשונים לפני שנפצע והוחלף), אבל כשהוא כשיר אין שום סיכוי להוציא אותו מההרכב.

ב-12 משחקי הליגה בהם שותף העונה בישל די מריה 11 שערים (כמו ב-35 משחקי העונה שעברה) והבקיע שלושה. כשמוריניו התעקש להביא אותו מבנפיקה ריאל נאלצה לשלם למועדון הפאר הפורטוגלי 25 מיליון יורו במזומן ולהתחייב לתשלום של עוד 11 מיליון אם הוא ישותף במספר מינימום של משחקים. לפני שנה וחצי 36 מיליון יורו נשמע כמו סכום עתק עבור שחקן שאף אחד לא באמת הכיר ואף אחד לא באמת ידע מה הפוטנציאל שלו. אבל מוריניו ידע. והייתה לו את הסבלנות להמתין עד שדי מריה יבשיל ויהיה הכדורגלן המצוין שאנחנו רואים כיום. ושלא יהיה לאף אחד ספק, האיטריה עוד לא אמר את המילה האחרונה שלו. הוא רק בתחילת הדרך, והוא יהיה שחקן עוד יותר טוב ממה שהוא היום.