בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב הורה בסוף חודש ינואר לחלק בחלקים שווים בין חמישה אחים את נכסיה של משפחת ערבית ידועה, עתירת נכסים בארץ ובחו"ל. מדובר בנכסים בשווי עשרות מיליוני שקלים לפחות. פסק דינו של השופט נפתלי שילה, אשר אסר לפרסם את שמות המעורבים, חושף מערכת יחסים עכורה ביותר בין האחים.

הסכסוך פיצל את האחים לשתי קבוצות. שלושה מהם תבעו את שני הנותרים, כאשר בין הנתבעים מצוי האח הידוע והדומיננטי, המוביל את עסקי המשפחה מזה שנים. טענתם של השלושה הייתה, כי אותו אח נישל אותם מהרכוש המשפחתי והעניק להם משכורות חודשיות של 12,400 שקל נטו לחודש, בעוד הוא משלשל לכיסו את כל רווחי הקבוצה.

מפסק הדין עולה, כי מלבד העסק הבסיסי של המשפחה שהיקנה לה פרסום רב, היא צברה שורה ארוכה של נכסים - בעיקר בתחום הנדל"ן. מדובר בין היתר בבית מלון ליד חוף הים בתל אביב, שנרכש ב-12 מיליון דולר ולפני מספר שנים אושר להסבה למגדל מגורים ומסחר בן 27 קומות; מבנה על חוף הים בתל אביב שנמכר מאוחר יותר ב-52 מיליון שקל; מגרש בתל אביב ששוויו הוערך ב-5 מיליון דולר; ומגרשים בשטח של עשרות דונמים בירדן, כולל ליד ים המלח ובסמוך לאחד משדות התעופה בממלכה.

שולחן קרוב למשפחת ספרא

בן המשפחה המוביל היה מקורב מאוד לג'וזף ספרא בעת שהלה היה בעל השליטה בבנק הבינלאומי, ועל-פי אחת העדויות - בעת חתונה במשפחת ספרא הוא ישב קרוב יותר לשולחן ספרא מאשר יו"ר הבנק ומנכ"לו. ואולם, מאוחר יותר התגלע סכסוך קשה בין הצדדים והבנק הבינלאומי תבע מהמשפחה 170 מיליון שקל, וזו הגיבה בשורה של תביעות משלה. בסופו של דבר, בבוררות בפני עו"ד רם כספי, הוסכם על תשלום של 71.4 מיליון שקל, שלפרעונו מכרה המשפחה את הנכס שעל חוף הים.

בליבה של המחלוקת המשפטית עמד הסכם אליו הגיעו בני המשפחה בתיווכו של איש דת מוסלמי בכיר (אשר מסר בעדותו, כי בסמוך לה התקשר אליו אלמוני ואיים שיפגע בו אם יעיד). האח המוביל טען, כי ההסכם חילק את נכסי המשפחה בינו לבין אחיו, ואילו התובעים טענו שהייתה זו רק תחילתו של מסלול שנועד לאזן את משיכות היתר שביצעו שני האחים האחרים. שילה קבע, כי מדובר היה רק בהסכם עקרונות, אשר בכל מקרה לא נערך כחוק ומשום כך אין תקף, ולכן יש לחלק כעת את הרכוש בשווה בין האחים.

בין היתר מצביע שילה על כך, שלמרות שמדובר היה בהסכם שעסק במקרקעין - הוא לא דווח לשלטונות המס, ולכן נעשה ההסכם בעל-פה בלבד. האח המוביל אמר בעדותו: "אני הלכתי לפי השריעה האיסלאמית, לפי השייחים, ולא לפי העורכי-דינים והחוקה הישראלית". עוד מגלה פסק הדין, כי בעת שהעסק המרכזי של המשפחה נוהל בידי אחד האחים, הוא צבר חובות של עשרות מיליוני שקלים למס הכנסה, וכאשר הועבר לידי האח המוביל - הגיע הלה להסדר עם שלטונות המס.

הסתבכות עם השוק האפור

חלק ניכר מפסק הדין עוסק בשאלה האם האח המוביל רכש את המלון בתל אביב עבור הקבוצה (כטענת אחיו) או עבור עצמו (כטענתו). שילה מציין, כי עדויותיהם של כל האחים בנושא זה "לא היו נקיות מספקות ותמיהות רבות". בין השאר הוא מצביע על טענתו של אחד האחים, לפיה האח המוביל התחזה לו והודה בשמו בעבירות בנייה, דבר שאילץ אותו לבצע עבודות שירות. שילה תוהה, אם אכן כך אירע - מדוע לא פנה אותו אח לגורמים המוסמכים.

פסק הדין גם חושף את הסתבכותו של אחד האחים (מבין שלושת התובעים), אשר לא היה מעורב בעסקי המשפחה והועסק בידי טלוויזיה זרה בישראל. אח זה הסתבך בחובות כבדים לשוק האפור, והאח המוביל הילווה לו מיליון שקל ואף כיסה חובות שלו בסך 1.5 מיליון שקל. בסך-הכל טען האח המוביל, כי כיסה חובות של אח זה בסכום של 16.6 מיליון שקל; שלושת האחים האחרים טענו, כי מדובר היה ב-2.7 מיליון שקל בלבד. במקביל התברר, כי המשפחה כולה כיסתה חובות של האח המוביל בסך 6.5 מיליון שקל.

"להחזיר את החרבות לנדנן"

בסיומו של פסק הדין קבע שילה, כי האחים יתחלקו בשווה בכל הנכסים שנצברו עד יום הסכם העקרונות - 30.1.06. האח שהסתבך בחובות יקבל את חלקו בהפחתת הסכומים שהוכח ששולמו עבורו בידי האח המוביל (2.7 מיליון שקל). מתחם המלון שייך לקבוצה כולה ולא לאח המוביל. שילה מינה את משרד רואי החשבון בראשותו של יהודה ברלב לבצע חקירה מקיפה על נכסי האחים בארץ ובעולם.

למרות אורך ההתדיינות, פסק שילה לאחים התובעים הוצאות בסך 10,000 שקל בלבד, משום שהתכחשו לעצם קיומו של ההסכם שנחתם בתיווכו של איש הדת. האחים התובעים יוצגו בידי עוה"ד יעקב וינרוט, אבי וינרוט ואריאל דינוצקי. את שני האחים האחרים ייצגו עוה"ד אלי זהר, אהרון מיכאלי, יהודה רוזנטל, קארין וינשטיין ונבות תל-צור.

שילה מסיים באומרו: "למרות המשקעים הקשים, טוב יעשו הצדדים אם יחזירו את החרבות לנדנן ויפנו להליך גישור או לבוררות מוסכמת. זאת, על-מנת לאחות את הקרעים במשפחה ולמנוע המשך התדיינות ארוכה ומייגעת, אשר רק תגרום לעוגמת נפש נוספת ולהוצאות כבדות".