"לא זו בלבד שהרשות המינהלית התרשלה בעצם מילוי חובתה על-פי הנוהל, בעניין העיתוי של מתן חתימת האישור לעתירת האסיר; אלא היא אף התעלמה מההשלכות של הזלזול, האטימות והעדר ההסבר כלפי האסיר שנתון באופן מוחלט לחסדיה". כך אומרת (15.4.12) שופטת בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה,
יעל קלוגמן, בביקורת על שירות בתי הסוהר.
רקיד מחמוד, אסיר בכלא השרון, התבקש לתת דגימת שתן לפני ביקור התייחדות של רעייתו. הוא סירב והגיש עתירת אסיר למנהל האגף. ואולם, בניגוד להוראות הקובעות שיש לאשר בתוך 48 שעות את קבלת העתירה, ניתן האישור רק כעבור שבוע. בעקבות זאת, תבע מחמוד מהמדינה פיצוי של 2,000 שקל וקלוזמן זיכתה אותה במחצית הסכום.
המדינה הפכה את ט"ו בשבט ליום חג תחילה טענה המדינה, כי העתירה הוגשה בערב חג - ט"ו בשבט. קלוגמן העירה בו במקום, כי ט"ו בשבט הוא יום עבודה רגיל. בעקבות זאת, ביקשה המדינה שהות להגיש כתב הגנה מסודר, ובו טענה שלמחרת הגשת העתירה (פברואר 2009) התקיימו הבחירות לכנסת, ביומיים שלאחר מכן היה מנהל האגף חולה, ולכן האישור ניתן בתוך שני ימי עבודה מרגע שניתן היה לעשות זאת.
קלוגמן דוחה מכל וכל את הסבריה של המדינה ומותחת ביקורת על התנהגותה. תחילה היא אומרת, כי אין לקבל את הטענה כאילו יש לטפל בנושא לכל היותר במישור המשמעתי, שכן אדם שנפגע ממעשי המדינה זכאי לפיצוי - מה עוד, שכלל לא הוכח שננקט צעד משמעתי כלשהו בעקבות הכשל הנדון. "כאשר עמדת המדינה היא, שבאופן 'תיאורטי' ראויה החריגה, לכל היותר, לתגובה במסגרת אמצעי משמעת; וכי על האסיר להסתפק בעצם קיומה של תיאוריה זו, גם ללא ביטוי מעשי שלה - אזי אין עמדה זו אלא לעג לרש, ומוטב אלמלא הועלה טיעון זה", היא אומרת.
מכאן עוברת קלוגמן לדון בעיקרי טענותיה של המדינה. לדבריה, מחלתו של מפקד האגף אינה תירוץ, שהרי היה לו ממלא-מקום. המדינה טענה, כי ייתכן שממלא-מקום לא ידע על העתירה, שהייתה בין חפציו של המנהל החולה. קלוגמן מגיבה: "כאשר מוחלף ראש אגף חולה על-ידי בעל תפקיד מחליף, אזי על המחליף לדעת על כל המטלות שיהא עליו לבצע, לרבות מטלות תלויות ועומדות, כמו עתירות אסירים שהוגשו וטרם הוחתמו. ככל שהדבר לא הובא לידיעת המחליף, הרי זו התרשלות".
לדעת המדינה זהו נושא מינורי עוד דוחה קלוגמן את טענת המדינה, לפיה מדובר בנושא מינורי: "אסיר נתון, מעצם מעמדו, במצב נחות, בשל שלילת חירותו, שהרי אין ביכולתו ללכת למקום שיחפוץ ולעשות כרצונו. על כן, ככל שמדובר בזכויות של אסיר, שמוסדרות בפקנ"צ [פקודות הנציבות] ובנוהלי שב"ס, חלה על שלטונות שב"ס מעין חובת-זהירות-מוגברת, להקפיד בקיומם של נוהלים אלה, לרבות לוח הזמנים שבהם". לדבריה, במצב מעין זה שאירע כאן, האסיר מצוי מול קיר אטום ואינו יכול לדעת מה עולה בגורל עתירתו.
"לו לפחות מצאו שלטונות בית הסוהר לנכון להסביר לתובע את הסיבה לשיהוי בהחתמת עתירת האסיר, אפשר שהיה בכך כדי להפיס את דעתו, שהרי מחלה של בעל תפקיד, ואף כשל מסוים בהעברת מטלות התפקיד לממלא מקומו - הם עניינים שניתן להסבירם. מה שצורם במקרה דנן הוא הזלזול של שלטונות בית הסוהר בנוהל בעניין החתמת עתירת האסיר תוך 48 שעות, ואף באסיר עצמו; שאלמלא כן היו פשוט מסבירים לתובע אותו הסבר, שפורט בכתב ההגנה", מוסיפה קלוגמן.
לדברי קלוגמן, ייתכן שהיה מקום לשקול את גובה הפיצוי אילו הייתה המדינה נוקטת בצעדים כלפי האחראים להתרשלות. "אולם במקרה דנן לא נראה כל רמז לכיוון פעולה מסוג זה, לא על-ידי בעלי התפקידים הנוגעים בדבר, לא על-ידי הממונים עליהם, ואף לא על-ידי הגורם המשפטי (הפרקליטות) שמייצגת את המדינה ואשר מצידה תומכת ללא סייג בעמדתה של הרשות המינהלית", היא מסכמת.
