קרן הפנסיה מבטחים הוותיקה תשלם 850,000 שקל למולי אורן, שהייתה סמנכ"ל לארגון ומשאבי אנוש בקרן עד פיטוריה בשנת 2003. כך קבע (1.4.12) בית הדין הארצי לעבודה.
אורן טענה, כי פוטרה מסיבות פוליטיות לאחר מינוי עו"ד ירון ארבל בידי משרד האוצר כמנהל מיוחד לקרן, שעמדה אז על סף קריסה. לטענתה, הכוונה הייתה לפטר עובדים המזוהים עם ההסתדרות ועם מי שעמד אז בראשה,
עמיר פרץ, ולמנות במקומם אנשים שיהיו נוחים למשרד האוצר. בית הדין האיזורי לעבודה דחה טענה זו, והשופטת
רונית רוזנפלד בבית הדין הארצי דחתה את ערעורה של אורן על כך.
לעומת זאת קבעה רוזנפלד, כי אורן זכאית לפיצוי על האשמות השווא שהטיחה בה מבטחים לאחר פיטוריה. הקרן טענה, כי אורן חרגה בצורה חמורה מן הנהלים וגרמה לה נזקים של 2 מיליון שקל, אך בית הדין קבע שההאשמות היו לכל היותר בגדר שמועות ובחלקן אף מצוצות מן האצבע. מבטחים העלתה את ההאשמות כנימוק לפיטוריה הבהולים של אורן ולכך שמנעה ממנה את זכות השימוע, ועל כך אומרת רוזנפלד:
"מבטחים חשדה במערערת בחוסר ניקיון כפיים. בהזדרזות היתר שנקטה בהליך הפיטורים, מבלי שגילתה למערערת את דבר החשדות נגדה, ולא נתנה לה אפשרות להתייחס אליהם, פגעה מבטחים בכבודה של המערערת כאדם וכעובדת". רוזנפלד דוחה את גישתו של השופט
אילן איטח בבית הדין האיזורי, ולפיה אורן הייתה מפוטרת גם אם היה נערך שימוע, ואומרת, כי קביעה כזו עומדת בניגוד לזכות היסודית העומדת בבסיס השימוע.
רוזנפלד גם הגדילה את שכר הבסיס של אורן לצורך חישוב זכויותײה וקבעה, כי הוא עמד על 54,000 שקל בחודש. על-פי קביעה זו הורתה רוזנפלד להעלות את הסכומים שנפסקו לטובת אורן בבית הדין האיזורי בגין פיצויי פיטורים, פרישה מוקדמת ופיצויים מוגדלים. כן חייבה רוזנפלד את מבטחים לפצות את אורן על פיטוריה שלא כדין בלא שימוע, לשלם לה מענק הסתגלות, להחזיר לה אגרה בסך 10,000 שקל ולשלם לה הוצאות בסך 20,000 שקל.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
