בג"ץ מותח ביקורת חריפה על התנהלותה של המדינה בנוגע למתן הטבות מס ליישובים שונים, בשל העדר קריטריונים שוויוניים ברורים להכנסת היישובים השונים לרשימה. לאחר שהעניק לממשלה שמונה שנים לקביעת קריטריונים כאלו, ולאחר שהממשלה נמנעה מלעשות זאת, החליט בג"ץ (יום ג', 22.5.12) להתערב בשתיים מרשימות היישובים.
הנשיאה בדימוס
דורית ביניש, הנשיא
אשר גרוניס והמשנה לנשיא
אליעזר ריבלין הורו להוציא מרשימת הזכאים להטבות את הערים בית שאן וערד, המועצות האיזוריות אילות וערבה תיכונה ואת העיירה חצור הגלילית. כמו-כן הורו להכניס לרשימה את מזרעה, כיסרא-סמיע ובית ג'אן, אשר לא נכללו ברשימת היישובים למרות היותם סמוכים ליישובים יהודיים באזור הצפון. עם זאת נקבע, שיישום ההחלטה יושעה לשנה כדי לאפשר לממשלה בכל זאת לקבוע קריטריונים אחידים.
הכנסת והממשלה משכו את ידן מהמלאכה
"המתנו זמן ניכר בטרם הגענו למסקנה שאין מנוס מהכרעה שיפוטית בעניין שלפנינו, מאחר שסברנו כי מן הראוי
שהפגמים שדבקו באופן מתן הטבות המס, כפי שנחשפו בעתירות שלפנינו, יירפאו תחת ידיהן של הרשויות האחרות - המחוקקת והמבצעת. במסגרת זו, ומתוך שאיפה לנהוג בריסון ואיפוק שיפוטי, נעתרנו לבקשות חוזרות ונשנות לעדכן בדבר התקדמות
תיקון החקיקה, בהתחשב בכך שבאת-כוח היועץ המשפטי לממשלה טענה בפנינו כי אכן מתחייב תיקון חקיקה הקובע קריטריונים שוויוניים לעניין הטבות מס הניתנות ליישובים שונים. אם הגענו לכתיבת שורות אלה, אין זאת אלא מפני שהכנסת
והממשלה משכו ידן מן המלאכה", אומרת ביניש.
לדברי ביניש, בחוק אין מענה לשאלות "כיצד בא המחוקק לכדי גיבוש רשימה זו? מדוע היישובים היהודיים כפר-ורדים ויחיעם הוכנסו לרשימה, ואילו הישוב הדרוזי בית-ג'אן הסמוך להם נפקד? מדוע הוכנסה המועצה האזורית הערבה התיכונה לתוספת הראשונה, ואילו המועצה האיזורית תמר נותרה מחוצה לה? כיצד נקבעו שיעורי ההטבה השונים ועל בסיס איזה סולם?"
ביניש מציינת, כי בסופו של דבר גם הפרקליטות לא סתרה את הטענה לפיה מדובר באפליה פסולה. "בדיונים שלפנינו, שנפרשו על פני מספר שנים, לא נמצא ולו גורם אחד שיגן על חוקתיות החוק ועל הפרקטיקה החקיקתית שהתגלתה במסגרתו. מהמשיבים, עובר לגורמים שונים בממשלה ובכנסת, כולם הצביעו על הקושי הטמון במנגנון הטבות המס הקבוע בפקודה, אך לא היה בכך כדי להוביל לשינוי המיוחל", היא מוסיפה.
תוצאה שהדעת אינה סובלת
על רשימת היישובים בעוטף עזה שיקבלו הטבות מס, אומרת ביניש: "תיקון 146 - בין אם הייתה זו כוונתו המקורית ובין אם לאו - מביא לתוצאה שהדעת אינה סובלת. במסגרתו סטה המחוקק מקריטריון שעיצב את תכליתו - סיוע ליישובי עוטף עזה - לטובת רשימה שרירותית של רשויות ויישובים שאין בינם
ובין התכלית הכתובה דבר וחצי דבר. הופלו במסגרתו יישובים שעל פני הדברים מצבם אינו שונה מזה של הרשויות שנבחרו לזכות בהטבות המס. הפגיעה בתושבי אותם יישובים אינה אך פגיעה בשוויון, אלא היא גם פגיעה בכבודם. היא פגיעה בזכותם
לקדם את חייהם באורח אוטונומי; היא פגיעה בפרנסתם; היא פגיעה בשוויון הסיכויים שלהם ובעיקר, היא פגיעה בזכותם הבסיסית שלא לסבול יחס מקפח מהשלטון".
היא מוסיפה: "התעלמות מהדמיון בין השניים - זה הנהנה מהטבת מס וזה שאמור ליהנות אך הודר מרשימת הזכאות - שוללת את האוטונומיה של האדם שהודר. הפליה כאמור מעבירה מסר חברתי מקפח ומבטל לכל אותם נישומים שהטבת המס דילגה מעל ראשיהם, ללא כל הצדקה או הבחנה עניינית. ויודגש, הענקת הטבות
מס שקולה במהותה הכלכלית להענקת כספי ציבור ליחידים נבחרים. אף שנכון הדבר כי אין המדינה מעבירה כסף במישרין לנישומים (ועל כן מקובל לראות בכך תמיכה עקיפה), הרי שמבחינה מהותית שקולה התמיכה העקיפה לחיוב כל הנישומים בתשלום מס, ובשלב השני להחזרתו רק ליחידים נבחרים. חלוקה כגון דא של משאבי ציבור, ללא קריטריונים, מבנה מציאות בה יחידים נבחרים זוכים לעדיפות על פני זולתם, אף שאין ביניהם כל שונות רלוונטית שתצדיק זאת. יש בכך משום זלזול בוטה במעמדו השווה של האדם בעיני הרשויות".
בג"ץ לא יקבע בעצמו את הקריטריונים
בנוגע ליישובי בצפון, אומרת ביניש: "מטרידה במיוחד
ההחלטה של הממשלה והכנסת לכלול ברשימת הזכאות יישובים יהודיים שמרחקם מן הגבול עולה על תשעה קילומטרים, אך באותה העת ממש להימנע מלנהוג כך בעניינם של יישובים ערביים המקיימים אותם טעמים ביטחוניים- גיאוגרפיים של קרבה לגבול
הצפון. גם אם היחס השונה לשווים אינו נובע מכוונת הפליה הרי די בתוצאה, אפילו הייתה זו אקראית, כדי לקבוע כי בנסיבות העניין קיימת הפליה".
לעומת זאת, דחה בג"ץ עתירות שביקשו לקבוע קריטריונים אחידים למתן הטבות המס. "אין בידי בית המשפט הכלים - ואין זה מתפקידו - לקבוע קריטריונים למתן הטבות מס ולקביעת שיעורן", קבעה ביניש.
