היום לפני 72 שנה, ב-26 ביוני 1940, קמה מחתרת לוחמי חירות ישראל - הלח"י.
בשנת 1940 חל פילוג באצ"ל בעקבות חילוקי דעות בדבר המדיניות כלפי בריטניה בפרוץ מלחמת העולם השנייה. מספר חברי אצ"ל סירבו לעמוד לצד בריטניה, שלא ביטלה את מדיניות "הספר הלבן", במערכה שניהלה נגד גרמניה הנאצית. לעומתם, מי שהיה מנהיגה האידיאולוגי של האצ"ל, זאב ז'בוטינסקי, תבע להתייצב לצד בריטניה.
החברים שלא הסכימו עם עמדתו של ז'בוטינסקי, ובראשם
אברהם שטרן, שלקח לעצמו שם מחתרתי - "יאיר" על שמו של מנהיג הלוחמים הקנאים במצדה - יאיר בן-אלעזר, פרשו מאצ"ל והקימו ארגון עצמאי בשם "האצ"ל בישראל" שנקרא מאוחר יותר לח"י.
שטרן, שראה בבריטים את האויב העיקרי של היהודים ואת מי שמהווים את המכשול הכי רציני בדרכם של היהודים להשגת עצמאות, קרא בתקיפות לצאת ולהילחם במאבק מזוין בבריטים.
הלח"י היה ארגון קטן ומנה מאות אנשים בלבד. למרות זאת ביצע פעולות נועזות נגד הערבים ובעיקר נגד השלטון הבריטי, שכללו הפעלת מוקשים נגד שוטרים בריטיים והתקפות על יעדים בריטיים. הארגון הפיץ שבועון קיר בשם "מעש", והפעיל תחנת שידור מחתרתית, שהקריינית שלה הייתה גאולה כהן.
דרך פעולתם של חברי הארגון עוררה התנגדות חריפה בקרב היישוב היהודי. רבים מחברי הלח"י נאסרו על-ידי הבריטים ואחדים הוצאו להורג. "יאיר", מייסד הארגון, נרצח עוד בשנת 1942, על-ידי פלוגת שוטרים שפרצה לדירתו.
עם הקמת צה"ל פורק ארגון הלח"י וחבריו גויסו לצה"ל.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
