אחת הבעיות הקשות ביותר בשלטון המקומי במגזר המיעוטים היא חובות ארנונה שאינם נגבים. בעיה קשה נוספת היא מינויים ובחירות על-פי מפתחות משפחתיים וחמולתיים. עכשיו תארו לעצמכם מה קורה כאשר שתי הבעיות הללו נפגשות, וליתר דיוק: כאשר חבר מועצה צובר חוב ארנונה למועצה בה הוא חבר.
עפו חמזה נבחר בנובמבר 2008 לחבר במועצת העיירה הדרוזית ג'וליס שממזרח לעכו. ביוני 2010 הודיע לו גזבר המועצה, כי עליו להסדיר בתוך חודש את חובו למועצה בסך 95,000 שקל. חמזה הגיב בזעם: הוא טען שחובו כבר הוסדר ושהדרישה נובעת מכך שהוא הקול האופוזיציוני התקיף ביותר במועצה. חלפו חודשיים וגזבר המועצה הודיע לממונה על המחוז במשרד הפנים, כי חמזו שוב אינו חבר מועצה.
על החלטה זו ערער חמזה לבית המשפט המחוזי בחיפה, אך השופטת ברכה בר-זיו דחתה (20.7.12) את ערעורו. בר-זיו דחתה את גירסתו של חמזה, לפיה המועצה הפרה את ההסדר שחתם עימה לפריסת חובו, וקיבלה במלואה את גירסת המועצה, לפיה חמזה ביטל את הוראת הקבע בה אמור היה לפרוע את החוב:
"העותר, על דעתו בלבד, ביטל את הוראת הקבע שנתן למשיבה ואין זאת כי נטל על עצמו את הסיכון שבתוצאות פעולתו זו. טענתו כי פעל בטעות ו/או
בתום לב דינה להידחות, וככל שהעותר סבר כי עשה מקח טעות בחותמו על הוראת הקבע - היה עליו לפנות אל המשיבה ולהגיע להסכם חדש עימה ולא לפעול באופן שרירותי על דעת עצמו. משעשה כן - ממילא פקע ההסדר".
החוב עודנו עומד על 90,000 שקל, פסקה בר-זיו, והוסיפה: "בנסיבות המתוארות אין ספק כי לא ניתן לייחס למשיבה פעולה בחוסר תום לב ו/או בניגוד למקובל ולנדרש ולהפך, ככל שהמשיבה לא הייתה פועלת באופן בו פעלה - היא הייתה חוטאת לחובתה הציבורית. באשר לטענת העותר כי החלטת המשיבה פוגעת בזכותו לבחור ולהבחר - אין לי אלא לחזור על שנאמר בסיכומי בא-כוח המשיב. המדובר זכות יחסית ומשהעותר לא עמד בתנאי הכשירות הקבועים בחוק, ממילא נסוגה זכותו".
חמזה יצא מבית המשפט כאשר הוא אינו חבר במועצה מ-1.8.12, כאשר עליו לשלם לה 90,000 שקל בתוספת הפרשי ריבית והצמדה, וכאשר עליו לשלם 20,000 שקל כהוצאות למועצה ולמשרד הפנים. הניסיון להיות גם חבר מועצה וגם לא לשלם חוב, בהחלט עלה לו ביוקר.
