המרכיב 2,3-pentanedione, או בקיצור PD, המעניק את טעם וריח החמאה לפופקורן המיועד לעשייה במיקורגל, מהווה סכנה למערכת הנשימה ועלול אפילו לשנות את ביטויי הגנים במוח.
יצרנים החלו להשתמש ב-PD כשהתברר שחומר טעם אחר - diacetyl - גרם לברונכיוליטיס אובליטרנס, מחלת ריאות מסכנת-חיים ובלתי-הפיכה, אצל עובדים ששאפו את החומר. מחקר חדש על PD, עם השלכות משמעותיות על ריאותיהם של "עובדי הפופקורן", התפרסם ב-The American Journal of Pathology והראה כי לחשיפה אקוטית ל-PD יש רעילות נשימתית דומה לזו מ-diacetyl, זאת על בסיס מחקר מעבדתי בבעלי-חיים.
המחקר הראה כי PD, כמו ה-diacetyl, פוגע בשכבה האפיתלית (רקמת השכבה החיצונית של הקרומים הריריים) של מעברי האוויר במחקרים מעבדתיים. הממצא חשוב ביותר משום שהנזק שזוהה עשוי להיות הסיבה להתפתחות ברונכיוליטיס אובליטרנס.
החוקרים - מהמוסד הלאומי לבטיחות ובריאות תעסוקתית במרכזים למניעת ובקרת מחלות (CDC). המחקר תומך גם בהמלצות הקיימות כי ניתן להחליף חומרי טעם רק כאשר יש ראיות ברורות לכך שהחומר פחות רעיל מהחומר הקודם שנעשה בו שימוש.
המחקר כלל קבוצות של חולדות שנחשפו במשך שש שעות לריכוזים שונים של PD, לריכוזים דומים של diacetyl או לאוויר מסונן. מאחר שהחוקרים זיהו סימנים של רעילות מעוכבת, הם חשפו חולדות נוספות ל-PD ולאחר מכן בדקו את מוחן בעזרת מיקרוסקופ. הם בדקו את המוח, הריאות ורקמות האף של חולדות אלו 2-0 שעות, 14-12 שעות ו-20-18 שעות לאחר החשיפה. לאחר מכן בדקו החוקרים שינויים בביטויי גנים באזורים נפרדים במוח.
החוקרים גילו נזק לשכבת האפיתל של מערכת הנשימה בחלק העליון של האף, דומה לזה שזוהה עם החשיפה ל-diacetyl, שהתפתח לאורך 14-12 שעות חשיפה. הם גילו גם כי חשיפה ל-PD גרמה לנמק ולמוות של תאים והפעילה חלבון בשם caspase 3 המשחק תפקיד במוות של תאים.
סימנים לנוירוטוקסיות (רעליות עצבית) כללו עלייה בביטוי מתווכים דלקתיים - אינטרלוויקין-6 ותחמוצת חנקן synthase-2, כמו גם ירידה בביטוי חלבון גדילה אנדותלי וסקולרי A בפקעות הריח, בסטריאטום (חלק תת-קורטיקלי של המוח), בהיפוקמפוס (אזור במוח) ובמוח הקטן.
המחקר הוא תזכרות חשובה לכך שכימיקל עם היסטוריה ארוכה של שימוש בו ללא ראיות לרעילות עדיין יכול להתברר כמסוכן ביותר עם ביצוע מחקרים רציניים.
