סרטן - סיבת המוות השכיחה ביותר בישראל

בימים אלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) מפרסמת את נתוני סיבות המוות בישראל לשנת 2010. באתר הלמ"ס ניתן למצוא סדרות נתונים של שיעורי סיבות מוות גולמיים ומתוקננים לגיל משנת 1998 עד שנת 2010 (כולל).

בשנת 2010 נפטרו בישראל 39,418 תושבים, שהם חצי אחוז (0.5%) מאוכלוסיית ישראל לאותה שנה. 49.8% מהנפטרים היו זכרים, ו-50.2% נקבות. 79% מהנפטרים היו מעל גיל 65 (מתוכם 64% היו מעל גיל 75; 34% היו מעל גיל 85). 7% מהנפטרים היו מתחת לגיל 45, 1.6% מהנפטרים (616) היו תינוקות עד גיל שנה.

שתי סיבות המוות השכיחות ביותר היו שאתות ממאירות (סרטן) ומחלות לב, משתי סיבות אלה היו 43% מכלל הפטירות בישראל. כמו בשנים האחרונות שאתות ממאירות הן סיבת המוות השכיחה ביותר - היא גורמת למעט יותר מרבע מכלל הפטירות.

הפער הגדול בין המינים - תאונות והתאבדויות

שאתות ממאירות ומחלות לב היו שתי סיבות המוות השכיחות בשני המינים. סוג הסרטן השכיח ביותר בקרב הגברים היה סרטן קנה הנשימה, הסימפונות והריאה (23.7% מכל הפטירות מסרטן) ובקרב הנשים - סרטן השד (18.6% מכלל הפטירות מסרטן). סוג הסרטן השני בשכיחותו בשני המינים היה סרטן המעי הגס, החלחולת ופי הטבעת (12.7% מכלל הפטירות מסרטן בגברים, 13.7% בנשים). סוכרת הייתה גורם המוות השלישי בשכיחותו בקרב נשים ובמקום הרביעי בקרב גברים.

סיבות מוות חיצוניות (סיבות שאינן מחלות וכוללות תאונות דרכים, תאונות אחרות, התאבדות, רצח וכדומה) היו במקום השלישי בקרב גברים ובמקום השמיני בקרב נשים. מכלל סיבות המוות החיצוניות הפער המגדרי הגדול ביותר בשכיחות הוא בתאונות דרכים והתאבדויות. שיעור התמותה המתוקנן לפי גיל בתאונות דרכים, בקרב הגברים גבוה פי 3 מזה שבקרב הנשים (שיעור של 7.4 בגברים לעומת 2.6 בנשים). בהתאבדויות השיעור גבוה פי 5 לעומת הנשים (שיעור של 9.9 ו-2.0 בהתאמה).

בקרב תינוקות ופעוטות (גילאי 4-0 שנים) סיבות המוות השכיחות ביותר הן סיבות הקשורות לתהליך ההיריון והלידה ומתייחסות לעובר) - 39.7% מכלל הפטירות. בגילי הילדות (14-5 שנים) ובקבוצת הגיל 44-15 מרבית הפטירות מתרחשות בשל סיבות חיצוניות (32.7% ו-38.9% בהתאמה). בקבוצות הגיל 64-45 ו-84-65, סיבת המוות השכיחה ביותר היא סרטן (45.2% ו-30.4% בהתאמה), בקבוצת הגיל 85+ סיבת המוות השכיחה ביותר היא מחלות לב (21.7%).

שיעור תמותה בערבים - גבוה פי 1.4

התפלגות סיבות המוות שונה בין האוכלוסיה היהודית והאוכלוסיה הערבית בישראל. בעוד ששאתות ממאירות גורמות ל-26.8% מהפטירות בקרב יהודים, היא גורמת ל-20.5% ממקרי המוות בקרב ערבים. סיבות מוות חיצוניות, סיבת המוות השלישית בשכיחותה באוכלוסיה הערבית, גרמה ל-9.1% מכלל הפטירות (לעומת 4.4% באוכלוסיה היהודית). סוכרת, סיבת המוות הרביעית בשכיחותה בקרב ערבים, מהווה 9.1% ממקרי המוות בקבוצת אוכלוסיה זו, לעומת 5.6% בקרב יהודים. חלק מההבדלים בהתפלגות סיבות המוות בין יהודים וערבים נובעים מהבדלים בהתפלגות הגילים בין שתי האוכלוסיות - האוכלוסיה הערבית צעירה יותר.

שיעור התמותה המתוקנן לפי גיל בקרב ערבים גבוה פי 1.4 מזה של היהודים. בהשוואת שיעורי התמותה המתוקננים לפי גיל בין יהודים וערבים בסיבות המוות המובילות עולה כי שיעורי התמותה מסרטן זהים בין שתי האוכלוסיות, אולם שיעורי התמותה המתוקננים ממחלות לב ומחלות יתר לחץ דם גבוהים אצל ערבים פי 1.7 לעומת היהודים. שיעור התמותה המתוקנן מסוכרת גבוה פי 2.3 אצל ערבים לעומת היהודים. שיעור התמותה המתוקנן מכל הסיבות החיצוניות גבוה אצל ערבים פי 1.5 לעומת יהודים.

ירידה של 80% מתמותה ממחלות לב

התפלגות סיבות המוות ב-2010 דומה להתפלגות בשנת 2009, עם הבדלים קטנים אשר ברובם מהוים המשך למגמות הרב-שנתיות בסיבות המוות בישראל. בשנת 2010 הייתה עלייה מועטה של 0.6% בכל השאתות הממאירות וירידה של 0.6% במחלות לב.

כאשר משווים את התפלגות סיבות המוות בשנת 2010 לשנים מוקדמות יותר ניכרים שינויים גדולים. בשנת 1970 מחלות לב היו סיבת המוות השכיחה ביותר (29%), ואחריה שאתות ממאירות (16.5%). מאז 1999 שאתות ממאירות הפכו להיות סיבת המוות השכיחה ביותר (26.3% ב-2010) ואחריהן מחלות לב (16.3% ב-2010). מחלת הסוכרת ומחלות הכליה שהיום מהוות 5.8% ו-3.9% מכלל הפטירות בהתאמה, בעבר היו 0.8% ו-0.7% מכלל סיבות המוות בהתאמה.

כמו-כן, בשנת 1970 קבוצת הסיבות הסב-לידתיות הייתה סיבת המוות החמישית בשכיחותה, ואילו בשנים האחרונות סיבת מוות זו מהווה 0.8% מכלל הפטירות. שכיחותה של קבוצת המומים המולדים שבעבר היוותה 2.6% מכלל הפטירות ירדה ל-0.7% מכלל הפטירות. שיעורי התמותה של התינוקות ירדו בצורה תלולה מאז שנות ה-70 (משיעור של 24.2 ל-1,000 לידות חי ב-1970 ל-3.7 בשנת 2010) והתלוותה לכך ירידה בשכיחותן של סיבות מוות האופייניות לתינוקות.

שיעור התמותה המתוקנן לגיל סה"כ ירד מאז 1970 ועד 2010 ב-56%. בשיעורי התמותה ממחלות לב איסכמיות (המהווים כ-70% מכלל התמותה ממחלות הלב) חלה ירידה של כ-80%, בדומה לירידה הנצפית בעולם המערבי. ירידה דומה נצפתה לאורך השנים גם בשיעורי התמותה ממחלות כלי דם במוח. לעומת זאת בשיעורי הפטירה מסרטן קיימת תנודתיות בשיעורי התמותה לאורך השנים אך המגמה הכללית היא של ירידה מתונה מאוד.

בישראל: שיעור התמותה מסוכרת גבוה מאוד

בהשוואה בינלאומית עם מדינות ה-OECD של שיעורי תמותה מתוקננים לגיל מסיבות המוות המובילות בישראל (2009), שיעורי התמותה מסרטן, מחלת לב איסכמית ומחלות כלי דם במוח בישראל נמוכים יחסית למרבית מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסוכרת בישראל גבוה מאוד יחסית למדינות ה-OECD ורק במכסיקו השיעור גבוה יותר.

בין הגברים והנשים הישראליות קיימים הבדלים במיקום היחסי בין מדינות ה-OECD בסיבות המוות השונות. בקרב גברים, שיעור התמותה מסרטן נמוך מאוד יחסית למרבית מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסרטן ריאות שאמנם הוא השכיח ביותר בקרב הגברים הישראלים, נמוך יחסית לשיעור בקרב הגברים במרבית מדינות ה-OECD. גם שיעורי התמותה ממחלת לב איסכמית וממחלות של כלי הדם במוח נמוכים יחסית למרבית מדינות ה-OECD.

בקרב נשים, שיעור התמותה המתוקנן לגיל מסרטן הוא בערך באמצע דירוג מדינות ה-OECD. שיעור התמותה מסרטן השד הוא מהגבוהים בקרב מדינות ה-OECD, ואילו שיעור התמותה מסרטן הריאות, הוא נמוך יחסית. שיעור התמותה ממחלת לב איסכמית בקרב הנשים גם כן נמוך יחסית למדינות ה-OECD, מיקום הנשים בדירוג דומה למיקומם של הגברים. במחלות כלי דם במוח דירוג הנשים נמוך מאוד, בדומה לגברים.

שיעור התמותה מסוכרת גבוה מאוד הן בקרב הגברים והן בקרב הנשים ורק במכסיקו שיעור גבוה יותר. גם שיעור התמותה ממחלות כליה ומחלות זיהומיות גבוה בישראל יחסית למדינות ה-OECD.

שיעורי התמותה מסיבות חיצוניות נמוכים מאוד יחסית למדינות ה-OECD הן בקרב הגברים והן בקרב הנשים. מבין הסיבות החיצוניות, גם שיעורי התמותה מהתאבדות נמוכים מאוד בקרב הגברים והנשים בישראל יחסית למדינות ה-OECD.