הנה גירסה ישראלית מקורית לסיפורו של הנאשם ברצח הוריו שביקש את רחמי בית המשפט בשל היותו יתום: נאשם אשר התחמק מדיונים ולאחר מכן טען שיש לבטל את הרשעתו משום שניתנה בהיעדרו.
יוסף פניני הואשם בשנת 1998 בשלושה מקרים של עבירות בנייה, שעיקרן בניית 36 דירות במקום ה-18 שאושרו לו. כלשונו של שופט בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין, "לא ברור הכיצד תיקים מ-1998 הגיעו לדיון של ממש רק ב-2004. הפרטים אינם בפני, ומהכרעת הדין אי-אפשר ללמוד אותם, אך טחנות הצדק טחנו לאט מאוד מאוד; מי שנולד עם הגשת כתבי האישום התחיל עתה בשעה טובה כיתה ט'".
מכל מקום, ב-2004 החלו סוף-סוף הדיונים - אבל הם כמעט שלא התקדמו. באוקטובר 2004 הודה פניני שהוא בעלי החברות שביצעו את העבירות, ומאז נדחה הדיון שוב ושוב. רק במרס 2005 העיד עד התביעה הראשון, בחודש שלאחר מכן נערכו עוד שתי ישיבות בהן נכח פניני, ואז קרה משהו יוצא-דופן:
"בדיון ביום 10.11.05 העידו עדי התביעה הנוספים. המבקש הופיע לדיון, אך במהלכו קם והודיע, כי הוא עוזב את האולם. כעבור כמעט חודשיים, ביום 8.1.06 התקבלה על-ידי בית המשפט בקשה לזימון עדי הגנה מטעם המבקש, ובקשה דומה נתקבלה באופן חלקי (תוך קביעת מועד לשמיעת העדות) ביום 27.4.06, אולם מאז ועד לאחר הכרעת הדין וגזר הדין בשנת 2009 לא הופיע המבקש לדיונים. העובדות נקבעו איפוא על-ידי בית המשפט בהכרעת הדין על-פי ראיות התביעה". פניני הורשע ובאוקטובר 2010 נקנס ב-1.4 מיליון שקל - אבל רק באוגוסט 2011 התעורר.
פניני ביקש לבטל את הרשעתו, בנימוק ששהה בחו"ל 5.5 שנים והכרעת הדין הגיעה לידיעתו רק עם שובו ביולי 2011. בית המשפט לעניינים מקומיים דחה את הבקשה, ופניני חצה את היכל המשפט בחיפה והגיש ערעור למחוזי. הוא טען שלא קיבל זימונים כדין, וכי עזב את הארץ בשל איומים על חייו ולכן נעדר מסיבה מוצדקת. אך גם המחוזי לא התרשם: "הזכות להיות נוכח בדיון נועדה לשמש עזר לבית המשפט בעשיית דין צדק וחשיפת האמת, ומקום שהופכת הזכות לכלי כנגד מטרה זו - היא נסוגה, וניתן לנהל את ההליך בהעדר הנאשם".
פניני, שידע היטב כיצד לא להגיע לדיונים, גילה כעת פעלתנות רבה והגיש בקשת ערעור לבית המשפט העליון. רובינשטיין דחה אותה (6.9.12) באומרו: "השתלשלות העניינים מבהירה, כי עסקינן בניסיון לדחות את הקץ ולגרור הליכי משפט ולכך לא אוכל ליתן יד. הטענות שבפי המבקש נשמעו כדבעי בפני שני בתי המשפט הקודמים והוכרעו". ברמה העקרונית, אמר, "הזכות להיות נוכח במשפטו של אדם היא זכות יסוד לו, המעוגנת בכבוד האדם הבסיסי... עם זאת, אין להלום מצב שבו על-ידי אי התייצבות יסכל אדם את העמדתו לדין".
רובינשטיין מסכם: "בנסיבות המקרה דנא, התנהלות המבקש והשתלשלותה אומרת דרשני, ובתי המשפט אינם יכולים להיות כשוטים שבעולם, ולתת יד להימשכות ההליכים עד אין קץ. אילו היו בפיו של המבקש טענות כבדות משקל, היה מתכבד ומשמיע אותן בהזדמנויות שניתנו לו בעת הדיונים שנטש ללא הסבר; אך לעומת זאת בחר לנסות להביא לסיכול ההליכים באמצעות היעדרותו. לימים עתר המבקש להשליך יהבו על הזכות להיות נוכח במשפט ומבקש הוא כעת, לאחר ששתי ערכאות בחנו את טענותיו העובדתיות והמשפטיות, להחזיר את הגלגל לאחור; בנסיבות אלה קשה להלום, כפי שציין בית המשפט המחוזי, 'כי חוטא ייצא נשכר'".
