"ארגוני זכויות אדם זוכים לקשב רב בתקשורת"

"בשנים שבין 2005-2011 היו פי עשר כתבות נגד ישראל לעומת סוריה - ואין שום מנגנון שימנע זאת. התקשורת לא מבררת מקורות וזה ממש מעוות. הרבה פעמים התקשורת לוקחת עדויות מארגוני זכויות האדם - עדויות שסותרות האחת את השניה" - כך מתריע פרופ' ג'ראלד שטיינברג, נשיא NGO ומהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר- אילן, בכינוס שנערך אמש באוניברסיטת בר-אילן בנושא "מראות שבורות ארגוני זכויות אדם, אמצי התקשורת וישראל".

בכינוס השתתפו גם סא"ל אביטל לייבוביץ, ראש ענף תקשורת בינ"ל מטעם דובר צה"ל, ד"ר ישי מנוחין מנכ"ל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ומהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון ושופטת ביהמ"ש העליון (בדימוס) דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות בישראל. אורח הכבוד של הכנס היה ד"ר פייר סאנה נשיא Imagine Africa Institute פריז ולשעבר מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל ועוזר למנכ"ל אונסקו.

במסגרת הרצאתו, התייחס פרופ' שטיינברג לסקר שפורסם בעיתון הארץ. "מתעלמים כאן בישראל ממקור השילוח. מי שלח את מבצע הסקר ב'הארץ' לדוגמה? לא משנה שהעיתון התנצל - כי השולח לא התנצל. שלא כמו בניו-יורק טיימס, העורך יכול לבקר את העיתון שלו וזאת ביקורת בריאה ונכונה".

הוא הדגיש כ ארגוני זכויות האדם היום הם בעלי השפעה רבה בעולם. לדבריו, הטענות על זכויות אדם צריכות להיבדק. "מותר להשמיע ביקורת, אבל מכאן ועד פגיעה בוטה בזכויות אדם המרחק גדול. ואם מישהו שגה - יש להתנצל כמו גולדסטון. אם אתה לא יודע מה היה, פשוט אל תשתמש בזה לכתבה. יש להבדיל בין זכויות אדם שהן אוניברסליות, לבין פוליטיקה - שהיא פנים מדינית ומייצגת אג'נדה מסויימת".

גם סא"ל אביטל לייבוביץ, ראש ענף תקשורת בינ"ל מטעם דובר צה"ל, התייחסה בהרצאתה לכך שארגוני ונושאי זכויות אדם מקבלים קשב רב יותר מבעבר בכלי התקשורת. לדבריה, בשנים האחרונות ישנה מגמה ההולכת וגדלה של צמצום הסיקור התקשורתי הבינ"ל על המצב הביטחוני בשראל, לעומת נושאים הקשורים בזכויות אדם. "לדוגמה", ציינה לייבוביץ, "בשנה האחרונה נורו 645 רקטות מעזה לישראל שגררו מאות פרסומים בלבד, ואילו הדוח של ארגון שוברים שתיקה זכה ל200,000- פירסומים - רק לשם השוואה".

"עצם העברת ביקורת - פסולה"

במושב זכויות אדם: "יח ערכי או פוליטי", התייחס ד"ר ישי מנוחין, ישי מנוחין מנכ"ל, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל ומהמחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן-גוריון, בהרצאתו לעצם העיקרון של העברת ביקורת, ותפיסתו כעיקרון פסול. " כל מי שחושב אחרת ומבקר את פעולות או מדיניות ממשלת ישראל הוא "אחר" מכיוון שאינו ישראלי או שהוא ישראלי פגום ולא ראוי. הוא "אחר", הוא לא נאמן ומונע ממניעים זרים כמו כסף, חוסר יושר ואמינות, במקרה הטוב, ושנאה ובגידה או "תקיעת סכין בגב האומה" במקרה הרע".

לדבריו, לגילויי ארגוני זכויות האדם, לטענות המבקרים החברתיים ולתפיסת העולם האוניברסלית אין מקום בשיח הלאומני המשחית כל חלקה טובה במרחב הציבורי בישראל . הוא נתן כדוגמה את הקמפיין שהפיצו תנועת "אם תרצו" שהתנהל לקראת יום הזיכרון של שנת 2010, במסגרתו כיכבו מודעות על-רקע של זר ונר זיכרון בהן הופיע הכיתוב : 'אנחנו מצדיעים הם רודפים! הקרן החדשה ועדאלה חתרנים נמאסתם'. "הם גם חילקו בבתי הכנסת נוסח חליפי של תפילת יזכור לזכרם של חללי צה"ל - אנשי ימין ואנשי שמאל כאחד- שכלל את דברי השנאה הבאים:' יזכור את אלה אשר במחשכים חברו לגרועים שבאויבי ישראל כדי לפגוע בקדושים אשר מסרו את נפשם למען העם'".

שופטת ביהמ"ש העליון ( בדימוס) דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות בישראל ציטטה בהרצאתה מתוך דוח הוועדה שהקימה מועצת העיתונות לאור העוינות לתקשורת לאחר מלחמת לבנון השנייה: "הגישה כי שקט יורים והדרישה לתקשורת מגוייסת העוצמת עיניים בפני הנעשה מטעמים פטריוטים ונמנעת מכל ביקורת אינה יכולה להתקבל. תקשורת מגוייסת מציגה בפני הציבור מציאות מסולפת ופוגעת במשטרנו הדמוקרטי היא גם משאירה את הבמה לתקשורת העולמית המוסרת את המידע שהתקשורת שלנו נמנעת מלפרסם מנק' מבט מנוכרת . התקשורת נדרשת גם בעת חירום לשמור על תפיסות היסוד והעקרונות של תקשורת חופשית ובכפיפות למגבלות הנדרשות לשמירה על חיי אדם ובטחון המדינה לנהל שיג ושיח חופשי ואף ביקורתי מתוך אחריות הכל כנדרש בתקנון האתיקה ".

השופטת דורנר הוסיפה כי "תקשורת מטעם - היא לא תקשורת. לנו יש תקשורת מגוונת : תקשורת תומכת בשלטון אך יש גם תקשורת מבקרת ונשכנית, ועיתונות חופשית היא זכות אדם בסיסית " השופטת דורנר ציינה כי "בעניינים רגישים כמו זכויות האזרח התקשורת נמצאת בבעיה וכן גם בשעת מלחמה יש בעיה בתקנון האתיקה ".