גידול ניכר חל ברמת הסיכון בענף חנויות האופנה בישראל, עד כך שאחד מכל ארבעה בתי עסק בענף נמצא בסכנת סגירה. כך עולה (יום ד', 7.11.12) מנתונים שפורסמו בסקירת ענף האופנה של חברת המידע העסקי BDI.
בישראל פועלות למעלה מ-4,500 חנויות אופנה ומספרם הולך וגדל לאור המגמה של פתיחת קניונים חדשים והרחבת קניונים חדשים. התחרותיות הגבוהה בענף גם בקרב המותגים המקומיים וגם מול המותגים הבינלאומיים, נותנת אותותיה בייחוד בשנתיים האחרונות.
בחינת מדד הסיכון העסקי של ענף שיווק וסיטונאות טקסטיל, ביגוד והנעלה מראה כי שיעור החברות בסיכון גבוה עומד על למעלה מ-25%. כאמור, משמעות הנתון היא שכל עסק רביעי בתחום נמצא היום בסכנת סגירה לעומת 1 מכל 7 עסקים בכלל המשק. בשנים האחרונות מדד הסיכון של הענף נמצא בעלייה מתמדת, כאשר מתחילת שנת 2012 עלה מדד הענף בכ-3%.
גם מוסר התשלומים הממוצע בענף הוא פחות טוב ביחס למוסר התשלומים בכלל המשק. ימי האשראי שניתנו בפועל בענף עמדו על כ-113 ימים, כלומר, פיגור של 15 ימים, זאת בהשוואה לכלל המשק, בו ימי הפיגור עומדים על כ-10 ימים.
תחרותיות גדולה
תהילה ינאי, מנכ"ל משותפת ב-BDI, ציינה כי הסיכון הגבוה בענף נובע ממספר סיבות. בענף יש תחרותיות גדולה גם בקרב המותגים המקומיים וגם מול הרשתות הבינלאומית. בשנת 2011 אנו מעריכים כי סך ההכנסות ממכירת מותגים מקומיים היווה נתח כספי של כ-77% מסך הכנסות הענף, כלומר שהרשתות הבינלאומיות אחזו בנתח של כמעט רבע מהכנסות הענף.
העסקים בתחום האופנה מושפעים מאוד ממיקום החנויות ורשתות שרוצות בולטות בקניונים הגדולים משלמות דמי שכירות גבוהים שנוגסים בחלק גדול מהרווחים. לצד עלויות השכירות גם שכר העובדים בענף עולה. השכר החודשי הממוצע בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2012 עמד על כ-7,771 שקלים, גידול של כ-4% בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד. לזאת יש להוסיף את ההאטה במשק והירידה בפדיון החנויות.
ההתמודדות של הרשתות הגדולות הוא בהקטנת ההוצאות, אומרים ב-BDI. כך לדוגמא, החברות הציבוריות בענף האופנה הציגו בשנת 2011, ירידה בהיקף ההוצאות על פרסום, כאשר חברת פוקס ויזל בלטה עם קיטון של כ-11% ביחס לאשתקד. חברת
קסטרו מודל וקבוצת
גולף א.ק. הציגו גם הן ירידות בהיקף ההוצאות על פרסום של כ-8%, אולם הרשתות הבינוניות והחנויות הפרטיות מלכתחילה לא הוציאו סכומים גבוהים על פרסום ולכן הן מתקשות לקצץ בהוצאות.
סיבה נוספת לקשיי הענף נעוצה בכך שענף האופנה מאופיין בנאמנות לקוחות בינונית. הלקוחות בענף פתוחים לקבל ולאמץ מותגים מתחרים חדשים משיקולי מחיר או טעם אישי ולכן הרשתות לא נהנות מקהל לקוחות קבוע ונאמן.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
