בעזה שמחים: "תגובה טבעית למתקפה"

שרונה וברוך התחתנו ביום חמישי האחרון (15.11.12) בקול ששון וקול שמחה לאחר שבוע מורט עצבים ויום מתיש בו משעות הבוקר המוקדמות הם תרו אחר אולם חלופי שיסכים לקלוט אותם ליום החשוב בחייהם, מהיום להיום.

אולי זו הזדמנות טובה להוצאת קיטור וונטילציה. כאשר הפטפטת הזו מתרחשת סמוך לבחירות, הפוליטיקאים כובשים את המסך ופיהם ולבם לא היו מעולם כה בלתי שווים כפי שהם עתה. בתקופת בחירות, כך סבורים הפוליטיקאים, מותר לומר הכל, לסבן את הציבור ולמכור לו כל דבר. הזיכרון קצר, אז מי יזכור שמה שאמרנו לפני שנה או שנתיים, ודאי ארבע שנים, קיימנו או לאו? אנו, קרי הפוליטיקאים, נגיד מה שאנו רוצים, הציבור יקנה, וכך נוכל להמשיך בעוד קדנציה. אין סנטימנטים, אין הרהורי חרטה. הכל מותר במלחמה הפוליטית.

נתניהו היה נתון לא פעם להתקפות על שאינו נחן במנהיגות, דהיינו ביכולת ליזום מהלכים משמעותיים, ולשכנע את העם לתמוך בהם ולהצטרף אליהם. היו מי שטענו כלפיו שהוא הססן "מכור לסקרים" ואפילו חסר אומץ לב בתחום הפוליטי. הפעם הצליח מעל לכל ספק להוכיח חלק גדול מטענות אלו ובגדול, כשיצא למסע להפסקת תקיפות החמאס על ישראל מעזה עם תמיכה ציבורית עצומה, והצליח תוך ימים ספורים להגיע לסיומו הלא מתוכנן בקול ענות חלושה וריפיון פוליטי. הוא אולי פוליטיקאי מקומי, אולי דובר מעולה בתקשורת ואולי מאחז עיניים לא רע, אבל לפי ביצועיו עד כה - לא מנהיג. עתה כבר ברור שהמהלך הנוכחי הוא ביזבוז אדיר! - החיים שקופחו, הנזקים שנגרמו, ההוצאות הגדולות שיושתו על הציבור הישראלי שתוך זמן לא רב יאלץ לעמוד שנית בפני התוקפנות החמאסית.

בדף הפייסבוק שלה כותבת הבוקר (ד', 21.11.12) ג'ודי שלום ניר מוזס, רעייתו של השר והמשנה לראש הממשלה סילבן שלום, כי "הרוצחים מהחמאס השתלטו על הפייסבוק והטוויטר של סילבן. עוד סיבה לאחל להם שימותו ביסורים. אמן". עד כאן הודעתה של שלום-ניר-מוזס כפי שפורסמה בדף הפייסבוק שלה.

האגודה לזכויות האזרח פנתה אמש (ג', 20.11.12) במכתב דחוף אל נשיא אוניברסיטת חיפה, עמוס שפירא, בעקבות החלטתו על השהיית הפעילות הציבורית בקמפוס: ההחלטה פוגעת בחופש הביטוי באופן בלתי מידתי ומנוגדת לתקנון האוניברסיטה ולפסיקות בית המשפט.