"דומה שאין מנוס מלהזכיר לנתבעת מושכלות יסוד של השיטה המשפטית הנוהגת בישראל. פסקי דין ניתנים על סמך עובדות שהוכחו כדין. מי שוויתר על הוכחת טענה לא יכול להסתמך עליה בטיעוניו. אי-אפשר להגיש ראיות ולטעון לגביהן במקביל טענת 'חיסיון'. אין להגיש 'ראיות' חשאיות שנסתרות מעיני התובע ב'מעטפות סגורות' לעיונו של בית המשפט בלבד, ואין מנהלים משפטי סתר במעמד צד אחד". כך אומר (5.12.12) שופט בית משפט השלום בתל אביב, ירון בשן, לגבי חברת כלל ביטוח אשר יוצגה בידי עו"ד אמיר כצנלסון.
כלל ביקשה להגיש לבשן במעטפה סגורה ראיות חסויות לכך שאהרון לרום, שתבע ממנה פיצוי בגין אובדן כושר עבודה, למעשה עובד. בשן אומר, כי כלל ניהלה את הגנתה בתקיפות רבה ותוך שהיא מציגה את עצמה כמי שבידיה הוכחות טובות לטענותיה. ואולם, לאחר שתחילה עמדה על חקירת המומחים הרפואיים מטעמו של לרום ואחרי שלוש ישיבות קדם-משפט, ושלושה ימים בלבד לפני ישיבת ההוכחות, היא שינתה לפתע את טעמה והסכימה שלרום יקבל פיצוי.
"למעשה לא ניתן מעולם כל הסבר לתהפוכה שחלה בעמדת הנתבעת. שינוי זה נראה כמשונה במיוחד נוכח העובדה שגם כעת היא טוענת שבידה ראיות חסויות שלפיהן התובע לא עמד ואינו עומד בתנאי הפוליסה", מעיר בשן. "בסופו של דבר התגלתה הגנת הנתבעת כהגנת סרק שהנתבעת עצמה נסוגה ממנה ונמנעה מבירורה".
כלל "הצליחה", ממשיך בשן, לעכב את התשלומים ללרום במשך 25 חודשים ולגרום לו הוצאות כבדות. "לנתבעת יש כלפי מבוטחה, התובע, חובת אמון מיוחדת. הפוליסה שמכוחה הוגשה התביעה היא מטבעה כלי פיננסי שנועד להבטיח את פרנסתו של אדם שנתון במצוקה רפואית וכלכלית, נמצא במצב של חולשה ונחיתות מובהקת כלפי המבטחת שלו ותלוי עד מאוד בהגינותה. אם לנקוט לשון המעטה מופלגת, התנהגות הנתבעת הייתה מאכזבת ובלתי ראויה", והיא מצדיקה את חיובה בהוצאות ריאליות.
כלל ביטוח חויבה לשלם ללרום את תביעתו בסך 111,000 שקל, הוצאות בסך 47,000 שקל, שכר טירחה בסך 26,000 שקל ואת האגרה ששילם.
