"אני לא בטוח ששיטת היוון תזרים המזומנים היא כלל שצריך לחיות לנצח והוא לא חל על כל חברה. הוא לא יכול לחול על חברות הזנק, חברות ביטוח ובנקים. אבל כקו מנחה ברוב המקרים - זה צריך להיות המבחן, כאשר עם השנים בתי המשפט יקבעו את מבחני המשנה ויתאימו את עצמם למציאות המשתנה". כך אומר (יום א', 6.1.13) שופט בית המשפט העליון,
יורם דנציגר, בהרצאה בלשכת עורכי הדין בנוגע להערכת שווי מניות בעת ביצוע הצעת רכש.
לדברי דנציגר, שתי הסיבות הגורמות בשנים האחרונות לבעלי שליטה למחוק חברה ציבורית מהבורסה הן העלויות הנלוות והסרבול המינהלי הכרוכים בקיומה של חברה ציבורית, והעימותים הבלתי-פוסקים שיש בחברות רבות עם בעלי מניות מיעוט שיש ביניהם עושי צרות. בשנים האחרונות עושות כ-30 חברות מדי שנה את המהלך הזה.
דנציגר ציין, כי יש הסבורים שדי בכך שבעלי המניות מסכימים לקבל סכום מסוים ואין צורך לאפשר לבית המשפט להתערב בנושא (כגון פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ופרופ' זוהר גושן). אחרים סבורים שכוחו של בעל השליטה כה רב, עד שיש לאפשר את מנגנון סעד ההערכה באמצעות בית המשפט - ובהם פרופ' אסף חמדני והוא עצמו. דנציגר העיר, כי עובדה היא שהמחוקק לא ביטל מנגנון זה בתיקון 16 לחוק החברות אלא רק הכניס בו כמה שינויים.
לכאורה, המשיך דנציגר, שווי השוק הוא הדרך הפשוטה ביותר לקבוע את שווי המניה - ערב פרסום הצעת הרכש או מחיר ממוצע של המניה על פני תקופה מסוימת. שיטה שנייה היא השווי הנכסי: שווי החברה הוא הנכסים פחות ההתחייבויות; זוהי שיטה פשוטה ושמרנית, שאינה מביאה בחשבון שום תחזית לעתיד.
השיטה השלישית היא היוון תזרים מזומנים, שהיא מודרנית יותר ונתפסת כמתאימה יותר. בשיטה זו, בודקים את תזרים המזומנים המהוון של נכסיה הנוכחיים של החברה ואת ההזדמנויות העתידיות שלה, מתוך הנחה ששווי המניה כולל גם את הרווח הצפוי בתקופת הבעלות. שיטה זו היא שאומצה בידי בית המשפט העליון, למרות שיש בה אופי ספקולטיבי מסוים וניתן להטות את הערכת השווי בדרכים מסוימות - הדגיש דנציגר.
שופטי המיעוט באותו מקרה (פס"ד קיטאל) הייתה שיש להעדיף את שווי השוק בחצי השנה שקדמה להצעת הרכש. הרוב סבר שלא ניתן להסתפק בשווי השוק, בשל יתרונו העצום של בעל השליטה על פני בעלי המניות בתחום המידע, וכך הוא יכול להטות את המחיר על-ידי בחירת העיתוי. לעומת זאת, הדבר לא יתאפשר לו בשיטת היוון תזרים המזומנים.
דנציגר התייחס גם לחשש שהצדדים יגישו חוות דעת מנוגדות, ואמר שיש לכך פתרון פשוט בדמות מינוי מומחה מטעם בית המשפט. במדינת דלוור, העיר, החל בית המשפט להודיע שהוא לא ימנה מומחה אלא יבחר באחת משתי ההערכות - דבר שהוביל לצמצום דרמטי בפערים בין ההערכות. לצד זאת, בית המשפט (גם בארץ) פיתח מומחיות שמאפשרת לו להגיע בעצמו למסקנות - כפי שהוא עושה זאת בתחומי הרפואה או הבנייה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
