המדינה תשלם 120,000 שקל על 700 ימי מעצר

נאשם ששהה במעצר 700 יום ולאחר מכן זוכה מחמת הספק, יקבל מן המדינה פיצוי של 120,000 שקל. כך קבע (15.1.13) בית המשפט העליון, בקבלו חלקית את ערעורו של גל בוגנים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שלא להעניק לו פיצוי כלשהו.

בוגנים הואשם בקשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לרצח, נשיאת נשק ומתן אמצעים לביצוע פשע, במסגרת שורה ארוכה של עבירות שבוצעו בשנת 2003. הוא הועמד לדין עם עבריינים אחרים, אשר חלקם הורשעו בשורה של עבירות חמורות. בוגנים זוכה בשל מה שכינה בית המשפט המחוזי "בדל ספק" בנוגע לאשמתו, שכן העד המרכזי לא זיהה אותו בתמונות שהוצגו לו בזמן חקירתו במשטרה.

בוגנים ביקש לפסוק לו פיצוי לפי שתי העילות הקבועות בחוק. לטענתו, לא היה כלל מקום להעמדתו לדין לנוכח העובדה שלא זוהה בידי העד המרכזי, ולחלופין - בנימוק שמתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת. הוא ביקש לקבוע לו פיצוי על ימי מעצרו מאחורי סורג ובריח, וכן להחזיר לו את הוצאות ההגנה, ובסך-הכל - 717,000 שקל.

השופט חנן מלצר אומר, כי העילה של היעדר מקום להגשת כתב האישום עוסקת במקרים נדירים מאוד בהם ניתן להוכיח שהתביעה פעלה בזדון או ברשלנות רבתי - וזה אינו המקרה הנדון. לפיכך, את עיקר הדיון הוא מייחד לשאלת קיומן של "נסיבות אחרות". מלצר מציע לקבוע, כי פיצוי והחזר הוצאות במסגרת זו לא יינתנו בגין תשעת חודשי המעצר הראשונים שלאחר הגשת כתב האישום, אלא רק בגין הארכות המעצר שלאחר מכן. עוד הוא מציע, כי נאשם שגרם להתמשכות ההליכים יקבל פיצוי והחזר הוצאות מופחתים. השופט יצחק עמית הסכים עם מלצר במישור העקרוני.

לעומתם סברה המשנה לנשיא, מרים נאור, כי "תקופת המעצר הסטטוטורית יכולה לשמש כאמת מידה, אך אין בה כדי להוות שיקול יחידי... שיעור הפיצוי צריך להיקבע בהסתכלות כוללת, מיום המעצר ועד יום השחרור, שהרי מבחינת העציר תקופת המעצר היא אחת... כמובן, אין הכרח לקבוע שיעור פיצוי מקסימאלי לתקופה זו, אולם אין לאמץ כלל קשיח השולל פיצוי בעבור תשעת החודשים הראשונים".

בצורה פרטנית לגבי בוגנים, הצביע בית המשפט העליון על כך שכאמור הוא זוכה רק מחמת "בדל ספק", כי הוא שמר על זכות השתיקה בחקירתו וכי העלה את גירסתו רק בזמן המשפט ובכך תרם להתמשכות ההליכים. עמית סבר שאין להעניק לו פיצוי כלשהו. מלצר סבר שיש להעניק לו מחצית מהשכר המשולם לאנשי הסניגוריה הציבורית ופיצוי על 437 ימי מעצר. נאור סברה שיש להעניק לו פיצוי על כל ימי המעצר ולא להחזיר לו הוצאות הגנה. מלצר ועמית הצטרפו בסופו של דבר לעמדתה האופרטיבית של נאור, כך שהפיצוי יהיה 120,000 שקל.