תחילת שנת 1945 מצאה את היפנים עם צי מוחלש וחיל אוויר מצומק במטוסים, כשהנותרים רוכזו בטיוואן וסביבותיה להגנת בסיסי הצבא. הלכך, היווה האי איוו ג'ימה שמדרום ליפן תחנת התראה יפנית לכוחות האוויר, למקרה של התקרבות מפציצים אמריקנים. האמריקנים, מצידם, ייחסו לאי הקטן חשיבות אסטרטגית גדולה, כאתר מוצא למתקפה העתידית על האיים הגדולים של יפן.
וכך, בעוד האמריקנים אומדים בשאננות את כיבוש האי ב-5 ימים, ומולם יפנים חדורי רוח-לחימה-עד-מוות מבוצרים בבונקרים ובמנהרות, הגיע ה-D-day: ב-19 בפברואר 1945, היום לפני 68 שנים, החל הקרב המדמם מכל שנמשך 35 ימים. מחיר הקטל: 21,500 מתוך 22,000 החיילים היפנים שהיו על האי, ו-6,825 מתוך 30,000 חיילי בעלות-הברית שהונחתו בו.
עם כיבוש הר-הגעש סוריבצ'י, שסומן כיעד ראשי עקב מיקומו כנקודה הגבוהה באי, נשלחו שישה חיילים להניף עליו את דגל ארצות-הברית ותמונתם הפכה לסמל הניצחון האמריקני. מחציתם נהרגו בהמשך הקרבות. ב-1985 קיימו לוחמי שני הצדדים מפגש איחוד בחוף בו נחתו בעלות-הברית, ובעקבותיו הוקמה באי אנדרטה אמריקנית-יפנית בה עורכים מאז שני העמים טקסי זיכרון שנתיים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
