"ראוי שהמחוקק ייתן דעתו לאופן בו מוגשת בקשה להמרת דת של מאומץ - בקשה במעמד צד אחד; להיעדר הגבלה בזמן למועד בו מוגשת הבקשה להמרת דת - שנים לאחר שהקטין אימץ לעצמו זהות דומה למשפחה המאמצת וכן העדר ייצוג לקטין בבקשה זו". כך אומרת (17.2.13) שופטת בית המשפט למשפחה בקריות,
אספרנצה אלון.
אלון התבקשה בידי היועץ המשפטי לממשלה לאשר את גיורה של ילדה בת שש, הנמצאת מזה חמש שנים בידי משפחת אומנה חרדית המבקשת לאמץ אותה. הילדה מוגדרת כחסרת דת, שכן היא נולדה לאם חסרת דת ולאב שאינו יהודי. העובדת הסוציאלית דיווחה על קשר חם ואוהב בין הילדה למשפחת האומנה, ועל כך שהילדה מקיימת אורח-חיים חרדי אליו התרגלה.
אלון אישרה את הבקשה הספציפית, תוך הבעת מורת רוח מכך שבמקרים כאלו עומד למעשה בית המשפט בפני עובדה מוגמרת. "התנהלות זו מציבה בפני ביהמ"ש לבטים אנושיים וציבוריים ויתרה מכך, וזה העיקר, גוזרת על הקטינה להתמודד עם קשיים נוספים ומיותרים, אשר יורדים ומשליכים לשורש הווייתה וזהותה", היא אומרת. "הבקשה להמרת דת מוגשת כאשר נוצרו עובדות בשטח, עובדות שהוכתבו על-ידי השירות למען הילד ובנסיבות המאלצות את ביהמ"ש להכריע, כאשר לא ניצבת בפני הקטין ו/או ביהמ"ש כל חלופה אחרת, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם טובת המאומץ ושמירה על זכויותיו".
לדברי אלון, "ראוי, כי במקרים בהם לא הצליח שירות למען הילד למצוא משפחת אומנה המאמצת אחר דתו ומוצאו של קטין, כי כבר אז יפנה השירות למען הילד, באמצעות בא-כוח היועמ"ש, לביהמ"ש ויבקש הנחיות מביהמ"ש. במצב זה יהיה בידי ביהמ"ש לבחון 'בזמן אמת' את טובת הקטין ולדאוג, כי גם בראייה לטווח הארוך, תישמר זכותו של קטין לזהות ולהתפתחות".
עוד מזכירה אלון, כי כבר בשנת 1977 פסק בית המשפט העליון, כי "בית המשפט הוא המופקד לבחון את טובת קטין מאומץ והוא בלבד. ביהמ"ש הוא 'אביהם של יתומים - מבחינת סמכות ההכרעה הסופית בדבר גורלם - הוא בית דין, ובית הדין בלבד, ואין הרשות נתונה לאחר, ותהא כוונתו רצויה ככל שתהא, ליצור עובדות שייאלצו אותנו להכריע על פיהן'".
במקרה הנדון, אומרת אלון, ברור שבנקודת הזמן הנוכחית גיורה של הילדה משרת את טובתה, אך קיים ספק כבד אם כך יהיה גם בעתיד, "לכשתתבגר ותתחקה בבגרותה אחר שורשיה ותגלה כי אביה הוא בן לדת אחרת". היא מוסיפה: "בקשה להמרת דת משקפת בעיני את ההבדל העצום והגבול הדק בין הרצון להיטיב עם מאומץ ולהגשים את זכויותיו לבין שליטה בגורלו, שכתוב ההיסטוריה שלו ועיצוב זהותו".
בהיבט הרוחבי, אומרת אלון, "ראוי בעיני, כי המחוקק יחייב את בא-כוח היועמ"ש להגיש בקשה להמרת דת של קטין או בקשה למתן הוראות, סמוך למועד בו הושם קטין אצל משפחת אומנה שדתה אינה זהה לדת הקטין באופן שהמועד להגשת הבקשה לא יהיה על-פי שיקול דעתו הבלעדי של בא-כוח היועמ"ש; ראוי כי בקשה להמרת דת לא תהא במעמד צד אחד בלבד, אלא לאחר שמונה אפוטרופוס לדין לקטין, והמדינה תייצג את האינטרס של כלל הציבור ולא רק את עמדתו של השירות למען הילד וכי תיערך חשיבה רוחבית בסוגיה זו".
