45% חשים שמצבם הורע ב-5 השנים האחרונות

כ-45% מהציבור חש ב-2012 שמצבו הורע בחמש השנים שחלפו. זאת, לעומת 38% ב-2010. כך עולה מניתוח סקר דעת קהל שהזמין מרכז המחקר והמידע של הכנסת בנושא הגדרת הציבור את מעמדו הכלכלי ותחושותיו בנוגע למצבו הכלכלי. סקר דומה נערך על-ידו גם בחודש מרס 2010 וכעת ניתן לערוך השוואה בין הסקרים.

מן הנתונים עולה כי רק 16% חשים שמצבם הכלכלי השתפר בחמש השנים שחלפו, לעומת 19% ב-2010. כ-38% טענו שמצבם לא השתנה.

גם התמונה בנוגע לציפיות העתידיות לא הייתה אופטימית. בניגוד לנתונים מהסקר שנערך בשנת 2010, אז שיעור הנסקרים שהשיבו כי מצבם הכלכלי בעתיד יהיה טוב יותר ממצבם הכלכלי כיום היה גבוה משיעור הנסקרים אשר השיבו את ההפך, בסקר שנערך בשנת 2012 מרבית הנשאלים השיבו שמצבם הכלכלי בעתיד יהיה פחות טוב. 18% מהנסקרים לא ידעו לענות על השאלה. במרכז המחקר מציינים כי ייתכן שהשינוי בתחושות נובע מהמחאה החברתית שהתרחשה בקיץ 2011 ושינתה את הלך הרוח בקרב הציבור, וייתכן שיכול להיות לכך קשר למצב הכלכלי ולשינויים אחרים.

51% מהנסקרים ציינו כי ויתרו בשנה האחרונה על רכישת מוצר עקב קשיים כלכליים לעומת 44% בסקר שנת 2010; 47% דיווחו כי נמנעו מפעילויות פנאי או תרבות בשנה האחרונה עקב קשיים כלכליים לעומת 38% בסקר שנת 2010. תחושת הוויתור על מוצר כלשהו או ההימנעות מפעילויות פנאי קיימת בכל המעמדות. 56% מהנסקרים שהגדירו את מצבם הכלכלי כבינוני ציינו שהם נאלצים לוותר על מוצרי צריכה, לעומת 47% בסקר הקודם; בקרב אלו שהגדירו את מצבם הכלכלי כבינוני-גבוה נמצא שיעור נמוך הרבה יותר, 30% לעומת 20% בסקר הקודם. נסקרים מהמעמד הנמוך והמעמד הבינוני דיווחו כי המוצרים העיקריים שעליהם הם נאלצים לוותר עקב קשיים כלכליים הם סוגי מזון, מוצרי חשמל, ביגוד והנעלה וריהוט.

הנסקרים נשאלו גם האם הם מוכנים לתוספת מיסים כדי להרחיב שירותים הממומנים על-ידי המדינה. הם נשאלו בנוגע להרחבת השירותים בארבעה תחומים: חינוך, בריאות, קצבאות ביטוח לאומי וסיוע בתחום הדיור. כ-34.6% מהנשאלים הסכימו לתוספת מיסים כדי להרחיב את שירותי הבריאות, כ-33.4% להרחבת הסיוע בדיור, כ-31.2% להגדלת קצבאות הביטוח הלאומי וכ-25.4% להרחבת שירותי החינוך. מהנתונים עולה כי הנכונות להעלאת מיסים לצורך הרחבת שירותי חינוך ושירותי בריאות עולה עם העלייה בתחושת ההשתייכות למעמד חברתי-כלכלי גבוה יותר. המעמד הבינוני-גבוה פחות מוכן לתוספת מיסים לצורך הרחבת קצבאות הביטוח הלאומי. המעמד הבינוני-גבוה פחות מוכן להעלות מיסים לצורך הרחבת שירותים ממשלתיים בכל התחומים. המעמד הגבוה מוכן להעלאת מיסים בעיקר להרחבת שירותי מערכת החינוך ומערכת הבריאות, והמעמד הנמוך לצורכי סיוע בדיור.