|
|
כ-30% מהאנשים ששמו קץ לחייהם אינם מדווחים כהתאבדויות
|
|
|
|
|
|
|
במקרים רבים בהם סיבת המוות הכתובה בהודעת הפטירה היא "מוות מסיבה לא ברורה" או נפילה מגובה, טביעה, הרעלה, חנק וכדומה מדובר בהתאבדות. אלא שבסטטיסטיקות המוות בישראל לא מסווגות נסיבות אלה כהתאבדות.
מחקר שערך המרכז הלאומי לבקרת מחלות במסגרת התוכנית הלאומית למניעת אובדנות, מצא כי כתוצאה מהרישום העמום, הסטטיסטיקה הלאומית על מספר המתאבדים הינה אומדן חסר בכ-30%ביחס להיקף הבעיה. עוד נמצא, שחקירת המשטרה היא המקור הטוב ביותר להשלמת המידע על נסיבות המוות.
ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופסור איתמר גרוטו, קובע כי הדיווח החסר על מספר המתאבדים פוגע בתוקף הנתונים הקיימים וממילא מקשה על הערכת יעילות התוכניות למניעת התאבדויות.
כדי לפתור את הבעיה, הנחה פרופ' גרוטו כי מעתה, בכל מקרה של מוות מסיבה שאינה ידועה או בנסיבות המחשידות להתאבדות - הרעלות, נפילות מגובה רם, טביעות, חנק וכדומה - על הרופא בלשכת הבריאות הנותן את רשיון הקבורה לערוך בירור נוסף להשלמת סיבות המוות.
הבירור יכלול קבלת פרטים מניידת טיפול נמרץ, מהרופא המטפל, מהמכון לרפואה משפטית ומהמשטרה. אם העלתה החקירה חשד להתאבדות מחויב הרופא לסמן את הסעיף הקיים בפרק "נסיבות המוות" בהודעת הפטירה לגבי "חשד להתאבדות".
הסימון יתבצע גם אם מחליטים לא להוסיף "התאבדות" כסיבת מוות, היות שהשלמת המידע נעשית לצרכי סטטיסטיקה לאומית. את הסעיף ניתן למלא בעותק המועבר ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה בלבד, ולא בעותקים הנמסרים למשפחה ולמשרד הפנים.
