בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין הקל בצורה בלתי סבירה בעונשו של עורך דין שקיבל פסקי דין במירמה והתבטא שוב ושוב בגסות כלפי שופטים ועורכי דין. כך קבע (6.5.13) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, משה דרורי, בהחמירו במידה ניכרת את עונשו של עו"ד שי חיימוב.

מעלליו של חיימוב מתפרשים על פני עמודים רבים בפסק דינו של דרורי. בין היתר, הוא רימה את בית המשפט וקיבל החלטה על פירוקה של חברה עימה היה מסוכסך; השמיץ בצורה קשה שופטים ואת הבורר בסכסוכו עם אותה חברה; האשים את הבורר בקבלת שוחד; גידף עורכי דין שהופיעו מולו; ייחס להוצאה לפועל מעשי גניבה; השתולל על דוכן העדים למרות הערותיו של בית המשפט; רימה את בית המשפט וקיבל פסק דין שביטל פסק בוררות; ואף השתולל במהלך דינו המשמעתי וגידף את נציגת ועד מחוז ת"א של הלשכה.

בית הדין המחוזי של הלשכה גזר על חיימוב שלוש שנות השעיה בפועל ושלוש שנים על תנאי, בעוד ועדת האתיקה ביקשה להרחיקו לצמיתות מן הלשכה. בית הדין הארצי (עוה"ד יעקב אמסטר, עדי ברטל וגל דרור) קיבל את ערעורו של חיימוב על חומרת עונשו והעמיד אותו על שנת השעיה אחת בלבד. נימוקו העיקרי היה ש"חל שינוי מה בהתנהגותו ובדרך התבטאותו של חיימוב", ולצד זאת צוין שהוא הורשע פעם אחת בלבד קודם לכן בדין משמעתי.


העונש הראוי: השעיה לצמיתות


חיימוב ערער לבית המשפט המחוזי בירושלים על פסק דין זה, ואילו ועד מחוז ת"א ערער על ההקלה בעונש. דרורי דחה את ערעורו של חיימוב וקיבל את ערעורו של ועד המחוז, לאחר שקבע שבסמכותו לדון בערעור הוועד למרות שבית הדין הארצי לא דן בו (בשל איחור בהגשתו), וכי יש לו סמכות להחמיר בענישה אף מעבר לעמדתו של ועד המחוז.

לדעת דרורי, העונש הראוי לחיימוב היה הוצאתו לצמיתות מן הלשכה, והוא מדגיש במיוחד את סירובו העיקש של חיימוב להתנצל על דבריו ומעשיו. לדבריו, חיימוב פעל "בחוסר דרך ארץ בסיסית המצופה מכל אדם. על אחת כמה וכמה, חמורים הדברים כאשר מדובר בעורך דין, שפעל תוך ניצול מעמדו והידע אשר רכש בתחום".

דרורי מדגיש, כי סירובו של חיימוב להתנצל מלמד שהוא מעדיף את הרגשתו הסובייקטיבית לפיה הוא תמיד הוא צודק, "על פני ערכי החברה הבסיסיים של כבוד, אמירת האמת והתנהגות ראויה". לדעתו, סירוב זה מלמד שבניגוד לדברי בית הדין הארצי - חיימוב לא שינה את דרכיו, ודאי לא באופן המצדיק מחיקת שני שלישים מעונשו. התנצלות היא סיבה לקולא, מוסיף דרורי, ואילו סירוב להתנצל מוסיף חטא על פשע ומהווה שיקול לחומרא, והוא סומך גישה זו על פסיקת בית המשפט העליון ועל מקורות המשפט העברי.


עלבון חמור מכסף


"פסיקתו של בית הדין המשמעתי הארצי בענייננו חורגת ממדיניות הענישה הראויה, בעוצמה כזו המחייבת התערבות בית המשפט המחוזי בה", קובע דרורי. לדבריו, העובדה שחיימוב ייצג את עצמו מהווה שיקול לחומרא, וכך יש להתייחס גם לעובדה שהשתמש במירמה לצרכיו האישיים בידע המשפטי שצבר. דרורי חוזר ואומר, כי צבר העבירות של חיימוב מצדיק את השעייתו לצמיתות, אך הוא הסתפק בשש שנות השעיה משום שערכאת הערעור אינה ממצה את הדין.

בשולי הדברים מציין דרורי, כי אינו מסכים עם דבריו של בית הדין הארצי, לפיהם עבירות כספיות הן החמורות ביותר שיכול לעבור עורך דין. לדבריו, כסף ניתן להישבון, ו"לעומת זאת העלבון, החוצפה, הפגיעה בכבוד, התנהגות ללא דרך ארץ והמירמה, פגיעתם חמורה וללא התנצלות לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו. התנהגות כמו זו של המערער, דורשת תיקון שורשי ועמוק".

דרורי גם חייב את חיימוב בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל, ורמז שיש להעמידו בנפרד לדין משמעתי על התנהגותו בדיון המשמעתי בעניינו. את ועד המחוז ייצג עו"ד יוסי זויטיא.